עוולת הרשלנות היא העוולה הנפוצה והרחבה ביותר בדיני הנזיקין בישראל. היא מעוגנת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומאפשרת לנפגע לתבוע פיצוי על נזק שנגרם לו כשמישהו לא נהג בזהירות שהייתה נדרשת ממנו. לצד הפיצוי האישי, העוולה קובעת אמות מידה להתנהגות זהירה ויוצרת הרתעה מפני פגיעות עתידיות.
במאמר נסביר מה קובע החוק, אילו יסודות צריך להוכיח, איך הפסיקה בוחנת חובת זהירות, אילו הגנות עומדות לנתבע ומה עושים בפועל.
מה קובעת פקודת הנזיקין לגבי רשלנות?
סעיף 35 לפקודה מגדיר התרשלות: אדם עשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה. אם התרשל כך כלפי אדם שיש לו כלפיו חובה שלא לנהוג כפי שנהג, וגרם ברשלנותו נזק, הוא עושה עוולה.
סעיף 36 קובע כלפי מי מוטלת החובה: כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר היה צריך לראות מראש שהם עלולים להיפגע, במהלך הרגיל של הדברים, מאותו מעשה או מחדל. כאן נמצא הבסיס החוקי למבחן הצפיות. לנוסח המלא ראו את פקודת הנזיקין [נוסח חדש] באתר נבו.
העוולה מתפתחת כל הזמן דרך הפסיקה, שנותנת לה גמישות ומתאימה אותה למצבים חדשים. כבר עכשיו נציין שתנאי בסיס לתביעה הוא שנגרם נזק. לשם השוואה, עוולת התקיפה אינה דורשת שייגרם נזק.
מהם היסודות שצריך להוכיח בעוולת הרשלנות?
הפסיקה מפרקת את העוולה לארבעה יסודות. על התובע להוכיח את כולם, ברמת הוכחה של מאזן הסתברויות.
1. חובת זהירות
חובת הזהירות היא חובה משפטית לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק לאחרים. היא נבחנת בשני שלבים:
- חובת זהירות מושגית: האם בין סוג המזיקים לסוג הניזוקים, ביחס לסוג הנזק שאירע, קיימת חובה בכלל.
- חובת זהירות קונקרטית: האם בנסיבות המקרה המסוים, המזיק חב חובה כלפי הניזוק המסוים.
בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש קבע בית המשפט העליון שחובת הזהירות נבחנת לפי מבחן הצפיות: לא רק אם ניתן היה לצפות את הנזק, אלא גם אם היה צריך לצפותו. עוד נקבע שם שחיי היום-יום רצופים בסיכונים רגילים, ולא כל סיכון מטיל אחריות.
2. הפרת חובת הזהירות (התרשלות)
התנהגות רשלנית היא התנהגות החורגת מסטנדרט הזהירות הסביר. בית המשפט משווה את התנהגות המזיק להתנהגות של "האדם הסביר" באותן נסיבות. בין השיקולים: עד כמה הסיכון היה צפוי, מה חומרת הנזק האפשרי, ומה העלות והקושי של אמצעי הזהירות שהיו יכולים למנוע אותו.
חובת הזהירות חלה גם על רשויות ציבוריות ועל גופים פרטיים, ומאיש מקצוע, כמו רופא או מהנדס, נדרשת רמת הזהירות של בעל מקצוע סביר באותו תחום.
3. נזק
העוולה אינה מתגבשת בלי נזק. סעיף 2 לפקודה מגדיר נזק באופן רחב: אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם. הנזק יכול להיות גופני, נפשי, רכושי או כלכלי. נזק ממוני, כמו הוצאות ואבדן השתכרות, יש להוכיח בראיות. נזק לא ממוני, כמו כאב וסבל, מוערך על ידי בית המשפט.
4. קשר סיבתי
לצד הנזק, יש להראות קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם:
- סיבתיות עובדתית: נבחנת בשאלה "אלמלא המעשה המזיק, האם הנזק היה מתרחש?".
- סיבתיות משפטית: נוגעת לשאלה אם הנזק הוא תוצאה צפויה וסבירה של ההתרשלות.
לפי סעיף 64, מספיק שההתרשלות הייתה אחת הסיבות לנזק. אולם המזיק לא ייחשב כמי שגרם לנזק אם, למשל, אשמו של אחר היה הסיבה המכרעת, או אם הנזק נגרם במקרה טבעי בלתי רגיל שלא ניתן היה לצפות ולמנוע.
מתי עובר נטל ההוכחה אל הנתבע?
ככלל, התובע צריך להוכיח את ההתרשלות. הפקודה קובעת שני מצבים מרכזיים שבהם הנטל עובר לנתבע:
- סעיף 38 — דבר מסוכן: כשהנזק נגרם מדבר מסוכן (שאינו אש או בעל חיים), או מדבר שנמלט, והנתבע היה בעליו או אחראי לו, על הנתבע להוכיח שלא התרשל.
- סעיף 41 — "הדבר מעיד על עצמו": כשהתובע לא ידע ולא יכול היה לדעת מה הביא לאירוע, הנזק נגרם מנכס שבשליטה מלאה של הנתבע, והאירוע מתיישב יותר עם רשלנות מאשר עם זהירות סבירה.
לכללים אלה יש משמעות מעשית גדולה, במיוחד כשהנפגע אינו יודע מה בדיוק קרה, למשל בתאונה בתוך מבנה או במהלך טיפול.
נפגעתם, או שמוגשת נגדכם תביעת רשלנות? לייעוץ עם עו"ד ציון אבנילוב, צרו קשר עם המשרד. נבחן את היסודות, את הראיות ואת הקשר להליך פלילי, אם קיים.
מה ההבדל בין רשלנות אזרחית לרשלנות פלילית ולעוולות אחרות?
אותו אירוע יכול להוביל לשני הליכים נפרדים. בהליך האזרחי הנפגע תובע פיצוי, והנטל הוא מאזן הסתברויות. בהליך הפלילי המדינה מאשימה, והנטל הוא מעבר לספק סביר. על ההבדלים בפלילים ראו את ההסבר על עבירות רשלנות לעומת מחשבה פלילית.
בתחום הנזיקי, הרשלנות קרובה לעוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63. ההבדל הוא שבהפרת חובה חקוקה המחוקק כבר הגדיר את החובה, ואילו ברשלנות בית המשפט קובע אותה. בכתבי תביעה נהוג להעלות את שתי העילות יחד.
אילו הגנות עומדות לנתבע?
- שלילת אחד היסודות: טענה שלא הייתה חובת זהירות, שהסיכון היה סביר, שלא נגרם נזק או שאין קשר סיבתי.
- אשם תורם (סעיף 68): אם הנפגע תרם לנזק באשמו, התביעה אינה נכשלת, אבל הפיצוי מופחת בשיעור שבית המשפט ימצא צודק.
- מזיקים במשותף: כשכמה גורמים אחראים לאותו נזק, ניתן לחלק ביניהם את האחריות.
- התיישנות: בתביעות נזיקין התקופה היא בדרך כלל שבע שנים, עם כללים מיוחדים לקטינים ולנזק שהתגלה באיחור.
איך הפסיקה עיצבה את העוולה?
הפסיקה הישראלית היא המקור הפרשני המרכזי לרשלנות. פסק הדין בעניין ועקנין, שהוזכר למעלה, הוא נקודת המוצא לניתוח חובת הזהירות עד היום. בהמשך, בתי המשפט עסקו רבות בהיקף החובה של רשויות ציבוריות, ברשלנות רפואית ובשאלות של קשר סיבתי.
כך, למשל, בע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב(1) 803 (2007), דן בית המשפט העליון באחריות המדינה ברשלנות בהפעלת סמכויותיה השלטוניות, ובשיקולים שבעד הטלת אחריות כזו ונגדה. כל תיק נבחן לפי הנסיבות שלו, ולכן ההלכות משמשות מסגרת לניתוח ולא נוסחה קבועה.
מעבר לפיצוי, לעוולה תפקיד חברתי: קביעת אמות מידה להתנהלות זהירה מצמצמת סיכונים ומעודדת אחריות של יחידים, עסקים ורשויות.
שאלות נפוצות על עוולת הרשלנות
האם כל טעות היא רשלנות?
לא. השאלה היא אם המזיק סטה מההתנהגות של אדם סביר באותן נסיבות, ואם הייתה לו חובת זהירות כלפי הנפגע. טעות סבירה, או סיכון רגיל של חיי היום-יום, אינם מקימים אחריות.
האם אפשר לתבוע אם גם אני התרשלתי?
כן. אשם תורם אינו מבטל את התביעה. לפי סעיף 68, בית המשפט מפחית את הפיצוי לפי חלקו של כל צד בנזק.
האם צריך הרשעה פלילית כדי לתבוע ברשלנות?
לא. התביעה האזרחית עצמאית. עם זאת, לפי סעיף 42א לפקודת הראיות, הרשעה חלוטה יכולה לשמש ראיה לכאורה בתביעה האזרחית.
כמה זמן יש להגיש תביעה?
בדרך כלל שבע שנים מיום שנגרם הנזק. לקטינים ולנזק שהתגלה באיחור יש כללים מיוחדים, ולכן כדאי לבדוק את המועד מוקדם.
מה כדאי לעשות מיד אחרי אירוע?
לתעד את המקום ואת הנזק, לאסוף פרטי עדים, לקבל טיפול רפואי ולשמור את כל המסמכים והקבלות. תיעוד מוקדם מקל מאוד על הוכחת ההתרשלות והנזק.
רשלנות היא אחד הכלים החשובים ביותר העומדים לרשות נפגעים, והיא מאזנת בין הגנה על הנפגע לבין דרישה סבירה מהמזיק. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ואין דרך להבטיח מראש את התוצאה. לייעוץ, בין אם נפגעתם ובין אם הוגשה נגדכם תביעה, צרו קשר עם משרדו של עו"ד ציון אבנילוב.