חשוב לקרוא לפני השימוש: הדף והמחשבון נועדו לצורכי הכשרה, העשרה ומידע כללי בלבד, ואינם ייעוץ משפטי ואינם תחליף לבדיקה של עורך דין. דיני ההתיישנות השתנו מהותית בשנים האחרונות, יש בהם הוראות מעבר מורכבות ופסיקה שמתפתחת, וייתכנו טעויות בחישוב ובהסבר. החישוב תלוי לחלוטין בנתונים שמוזנים בו – ובראשם מועדי פעולות החקירה ותקופות ההקפאה, שבדרך כלל אינם ידועים בלי עיון בחומר החקירה. יש לבדוק היטב כל מקרה לגופו, מול נוסח החוק המחייב, והאחריות לכל שימוש חלה על המשתמש בלבד.
התיישנות היא הכלל שקובע כי אחרי שחלף פרק זמן מסוים מיום ביצוע העבירה, אי אפשר עוד להעמיד את החשוד לדין. אבל מניין השנים אינו ספירה פשוטה: חקירה מאריכה אותו, כתב אישום מאפס אותו, שהות בחו״ל מקפיאה אותו, ובעבירות מין בקטינים הוא מתחיל לרוץ רק שנים אחרי שהנפגע בגר. בדף זה תמצאו מחשבון, ולאחריו הסבר מלא על כל אחד מהמנגנונים – בהליך הפלילי בלבד.
הטבלה מציגה, לכל אחת מהעבירות שבמחשבון, את תקופת ההתיישנות הבסיסית מיום ביצוע העבירה, ואת התקופה הנוספת המרבית שחקירה יכולה להוסיף מעבר לה (לפני הארכות של גורם מוסמך, הקפאות ואיפוס בכתב אישום – שמוסברים בהמשך). העונשים המרביים נכונים למועד עדכון הדף (נובמבר 2026). בעבירות מין בקטינים המניין מתחיל רק כשהנפגע מגיע לגיל מסוים – ראו הסבר בהמשך.
| עבירה | עונש מרבי | התיישנות בסיסית | תוספת מרבית בשל חקירה |
|---|---|---|---|
| רצח (סעיף 300 לחוק העונשין) | מאסר עולם | אין התיישנות | – |
| רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א) | מאסר עולם | אין התיישנות | – |
| ניסיון לרצח (סעיף 305) | 20 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב(ב)) | 20 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| המתה בקלות דעת (סעיף 301ג) | 12 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| גרם מוות ברשלנות (סעיף 304) | 3 שנים | 5 שנים | עד 3 שנים |
| אינוס (סעיף 345(א)) | 16 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| אינוס בנסיבות מחמירות (סעיף 345(ב)) | 20 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| מעשה מגונה בנסיבות אינוס (סעיף 348(א)) | 7 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| מעשה מגונה (סעיף 348(ג)) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| אינוס קטין בידי בן משפחה או אחראי (סעיף 351(א)) | 20 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329) | 20 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| חבלה חמורה (סעיף 333) | 7 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| תקיפה סתם (סעיף 379) | 2 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| תקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| תקיפת בן זוג (סעיף 382(ב)) | 4 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| איומים (סעיף 192) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| חטיפה לשם רצח או סחיטה (סעיף 372) | 20 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
| שוד (סעיף 402(א)) | 14 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| גניבה (סעיף 384) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| התפרצות למקום מגורים (סעיף 406(ב)) | 7 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| קבלת דבר במרמה (סעיף 415) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| מרמה והפרת אמונים (סעיף 284) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| לקיחת שוחד (סעיף 290) | 10 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| עדות שקר (סעיף 237) | 7 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| הפרת הוראה חוקית (סעיף 287) | 2 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (סעיף 7(ג) סיפה לפקודת הסמים) | 3 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| סחר בסם מסוכן (סעיף 13 לפקודת הסמים) | 20 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| הלבנת הון (סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון) | 10 שנים | 10 שנים | עד 3 שנים |
| נהיגה בשכרות (סעיף 62(3) לפקודת התעבורה) | 2 שנים | 5 שנים | עד שנתיים |
| עמידה בראש ארגון פשיעה (סעיף 2 לחוק מאבק בארגוני פשיעה) | 10 שנים | 15 שנים (תוספת ראשונה ב׳) | עד 3 שנים |
המחשבון פועל בדפדפן ודורש JavaScript.
רשימת העבירות במחשבון ועונשיהן המרביים מעודכנים למועד עדכון הדף (נובמבר 2026). הרשימה אינה ממצה – לעבירה שאינה ברשימה בחרו ״הזנה ידנית״. לפני הסתמכות יש לוודא את העונש המרבי ואת השיוך לתוספות בנוסח החוק העדכני.
מבלבלים ביניהם כל הזמן, אבל אלה שני מנגנונים נפרדים לגמרי:
התיישנות העבירה
מקור: סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי.
נמדדת מ: יום ביצוע העבירה (ובעבירות מין בקטינים – מגיל מסוים של הנפגע).
אורך: שנה עד 30 שנה, ובחלק מהעבירות אין התיישנות כלל.
תוצאה: חסם מוחלט. כתב אישום שהוגש אחריה – דינו להתבטל.
מועדי יועמ״ש
מקור: סעיף 57א לחוק והנחיית היועמ״ש 4.1202.
נמדדים מ: קליטת התיק בתביעה (ולשלב החקירה – נוהל משטרתי נפרד).
אורך: חודשים ספורים עד שנים ספורות.
תוצאה: לא חסם מוחלט – כתב אישום יוגש רק בהסכמת היועמ״ש.
תיק יכול להיות רחוק שנים מהתיישנות ובכל זאת לחרוג ממועדי יועמ״ש – ולהפך. מועדי יועמ״ש אינם מקצרים את ההתיישנות ואינם מאריכים אותה. להסבר מלא ולמחשבון נפרד ראו מועדי יועמ״ש – מחשבון משך טיפול התביעה.
יש להבחין גם בין התיישנות העבירה, שבה עוסק דף זה, לבין התיישנות העונש – עונש שנגזר בפסק דין סופי ולא בוצע במשך שנים. אלה כללים אחרים לגמרי, ועליהם, וגם על התיישנות הרישום הפלילי ומחיקתו, במאמר נפרד: חוק המידע הפלילי ותקנת השבים.
סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע את התקופות לפי סוג העבירה, וסוג העבירה נקבע לפי העונש המרבי הקבוע בחוק – לא לפי העונש שצפוי להיגזר בפועל (סעיף 24 לחוק העונשין):
| סוג העבירה | התיישנות | לפני 10.10.2019 |
|---|---|---|
| רצח, רצח בנסיבות מחמירות, השמדת עם, עבירות נאצים, ניסיון או קשירת קשר לרצח ראש ממשלה | אין התיישנות | רצח – 20 שנה |
| פשע שדינו מאסר עולם | 30 שנה | 20 שנה |
| פשע שדינו 7 שנים ומעלה, המנוי בתוספת הראשונה ב׳ (עבירות המתה, ביטחון, אינוס ועבירות מין חמורות נוספות, עבירות חמורות כלפי קטינים, טרור, חטיפה, ארגוני פשיעה) | 15 שנה | 10 שנים |
| פשע אחר (עונש מרבי של יותר מ־3 שנים) | 10 שנים | 10 שנים |
| עוון (יותר מ־3 חודשים ועד 3 שנים) | 5 שנים | 5 שנים |
| חטא (עד 3 חודשים או קנס בלבד) | שנה | שנה |
ראיה ביומטרית: בפשע המנוי בתוספת הראשונה ב׳, כשהחשוד לא אותר אבל יש בידי הרשויות ראיה ביומטרית שעשויה לזהות אותו (טביעת אצבע, DNA, תמונת פנים), אפשר להעמיד לדין גם אחרי 15 שנה – עד 23 שנה מיום הביצוע (סעיף 9(א1)).
כמה עבירות באותה פרשה: מועד הביצוע של כל העבירות נחשב כמועד ביצוע העבירה החמורה שבהן (סעיף 9(ה)).
תיקון מס׳ 87 לחוק סדר הדין הפלילי, שנכנס לתוקף ב־10.10.2019, שינה את כללי המשחק מן היסוד: האריך את התקופות בעבירות החמורות, ביטל את ההתיישנות ברצח, החליף את ״האיפוס האינסופי״ בחקירה בתקופה נוספת מוגבלת, והוסיף עילות הקפאה. הרבה מהמידע ברשת עדיין מתאר את הדין הישן.
על מה התיקון חל? גם על עבירות שבוצעו לפני 2019 – בתנאי שביום תחילת התיקון הן טרם התיישנו לפי הדין הישן. עבירה שכבר התיישנה לפני 10.10.2019 לא ״קמה לתחייה״. לכן, בעבירה ישנה, השאלה הראשונה היא תמיד אם היא התיישנה לפי הדין הישן, ורק אחר כך מחשבים לפי הדין החדש. הוראת המעבר כוללת גם כלל מיוחד: אם החקירה החלה לפני יום התחילה, טרם הוגש כתב אישום, וביום התחילה כבר חלפה התקופה הבסיסית החדשה – התקופה הנוספת נמנית מיום התחילה.
זה לב העניין, וכאן נעשות רוב הטעויות. יש ארבעה מנגנונים שונים, ולכל אחד השפעה אחרת על השעון:
| מנגנון | מה קורה לשעון | מקור |
|---|---|---|
| הארכה בשל חקירה | המניין מתחיל מחדש מהפעולה האחרונה בחקירה – אבל לא יותר מתקופה נוספת קצובה מעבר לתקופה הבסיסית | סעיף 9(ג) |
| הארכה בידי גורם מוסמך | התקופה הנוספת מוארכת בהחלטה מנומקת | סעיף 9(ג) |
| איפוס | הגשת כתב אישום או הליך בבית המשפט – המניין כולו מתחיל מחדש | סעיף 9(ג1) |
| הקפאה (עצירה) | השעון עוצר בזמן הנסיבה, וממשיך מאותה נקודה כשהיא מסתיימת | סעיף 9(ג2) |
בדין הישן כל פעולת חקירה בפשע או בעוון, שנעשתה בתוך תקופת ההתיישנות, איפסה את המניין: התקופה כולה התחילה לרוץ מחדש מהפעולה האחרונה. כל עוד לא חלפה תקופה שלמה בין פעולה לפעולה – אפשר היה ״להחזיק״ תיק בחיים בלי סוף.
בדין החדש חקירה שנערכה בתוך התקופה עדיין מתחילה את המניין מחדש מהפעולה האחרונה בחקירה, אבל ההארכה מוגבלת ב״תקופה נוספת״ מעבר לתקופה הבסיסית:
| סוג העבירה | תקופה נוספת מרבית |
|---|---|
| פשע שדינו מאסר עולם | 5 שנים |
| פשע אחר, ועוון המנוי בתוספת הראשונה א׳ או ג׳ | 3 שנים |
| עוון אחר | שנתיים |
| חטא | אין – חקירה אינה מאריכה |
דוגמה: גניבה (עוון, 5 שנים) מ־1.1.2022. ההתיישנות הבסיסית – 1.1.2027. אם פעולת החקירה האחרונה הייתה ב־1.6.2026, המניין מתחיל מחדש ממנה (עד 1.6.2031), אבל מוגבל לשנתיים מעבר לתקופה הבסיסית – כלומר עד 1.1.2029.
הארכות נוספות בידי גורמים מוסמכים: מעבר לתקופה הנוספת, החוק מתיר לגורמים מוסמכים להאריך אותה מטעמים של אינטרס ציבורי שיירשמו – ראש אגף החקירות במשטרה (או המקביל לו בגוף חוקר אחר) פעם אחת עד 6 חודשים; פרקליט מחוז או ראש אגף חקירות מחוזי, לצורך השלמת חקירה, הוצאת תעודת חיסיון, השלמת שימוע, הכרעה בערר או המתנה להחלטת מח״ש, עד שנתיים במצטבר (בעוון רגיל – עד שנה); והיועץ המשפטי לממשלה, בנסיבות מיוחדות שיירשמו, מעת לעת, עד 5 שנים במצטבר (בעוון רגיל – עד 3 שנים). הארכה כזו היא החלטה מתועדת – וכדאי לבקש לראות אותה.
מהי ״פעולת חקירה״? לא כל דבר שנעשה בתיק. לפי הפסיקה, צריך שזו תהיה פעולה שנעשתה מכוח סמכות בדין, שנועדה לאסוף ראיות ולקדם את בירור העבירה, ושנעשתה לגבי העבירה עצמה – והמהות גוברת על הכותרת. פעולה טכנית או פיקטיבית, שנועדה רק ״לעצור את השעון״, אינה מספיקה. זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בטענות התיישנות, והיא מחייבת עיון ביומן החקירה.
בפשע ובעוון, אם הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט בתוך התקופה – המניין מתחיל מחדש מהמאוחר מביניהם (סעיף 9(ג1)). כאן אין תקרה: זהו איפוס אמיתי. משמעות מעשית: תיק שנפתח בבית המשפט ו״נשכח״ שנים, בלי כל הליך, עלול להתיישן גם אחרי שהוגש כתב אישום.
סעיף 9(ג2) מונה פרקי זמן שאינם נמנים במניין. ההקפאה חלה על כל סוגי העבירות, כולל חטא:
בארבע הנסיבות הראשונות (חו״ל, התחמקות, מצב רפואי, עד מרכזי) החוק מוסיף תנאי: שהרשויות פעלו בשקידה סבירה להשלמת ההליכים בדרכים אחרות. כלומר, ההקפאה אינה אוטומטית – לא די בכך שהחשוד היה בחו״ל; צריך שזה מה שמנע את השלמת החקירה, ושהמדינה ניסתה להתקדם בכל זאת. שינוי חשוב: בדין הישן שהות בחו״ל לא עצרה את ההתיישנות. היום היא עוצרת אותה, בתנאים האלה.
פנייה של החשוד למשטרה, מכתבים פנימיים, העברת התיק בין יחידות, או המתנה בתור לטיפול – אינם פעולות חקירה ואינם עילות הקפאה.
וכאן המקום להיזהר מבלבול עם מועדי יועמ״ש: להנחיית היועמ״ש יש רשימה משלה של עילות ״עצירת שעון״ – השלמת חקירה, תעודת חיסיון, שימוע, המתנה להחלטת מח״ש, תסקיר שירות מבחן, משא ומתן להסדר מותנה ועוד. רובן אינן מקפיאות את ההתיישנות. רק חלק מהן מופיעות גם בסעיף 9(ג2), ולא תמיד באותו נוסח. חלק אחר – השלמת חקירה, תעודת חיסיון, שימוע, ערר על סגירת תיק והמתנה למח״ש – משפיע על ההתיישנות בדרך אחרת: הוא עילה שבגללה פרקליט המחוז רשאי להאריך את התקופה הנוספת (סעיף 9(ג)(3)), בהחלטה מפורשת ובתקרה קבועה. ההבדל מעשי: הקפאה פועלת מכוח החוק, ואילו הארכה דורשת החלטה מתועדת – שאם לא ניתנה, אין הארכה.
נפגעי עבירות מין בילדותם חושפים פעמים רבות את הפגיעה רק שנים רבות אחר כך. לכן סעיף 354 לחוק העונשין קובע שבעבירות מין (סימן ה׳ לפרק י׳) כלפי קטין, תקופת ההתיישנות אינה נמנית מיום העבירה אלא מגיל מסוים של הנפגע:
| הפוגע | עבירה שהתיישנה עד 10.7.2026 | אחרי תיקון 155 (בתוקף מ־10.7.2026) |
|---|---|---|
| בן משפחה או אחראי על הקטין | מגיל 28 | מגיל 34 |
| פוגע אחר שמלאו לו 15 | מגיל 23 | מגיל 33 |
מגיל זה נמנית תקופת ההתיישנות הרגילה של העבירה (בדרך כלל 10 או 15 שנה). כך, למשל, אינוס של קטין בידי בן משפחה עשוי להיות בר־העמדה לדין עד שהנפגע בן כ־49. גם כאן התיקון חל רק על עבירות שטרם התיישנו ביום תחילתו, ואם חלפה כבר תקופת ההתיישנות הרגילה מיום העבירה, הגשת כתב אישום טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה. עוד קובע סעיף 354 שכאשר התלונה הוגשה אחרי שהנפגע מלאו לו 28, אין להרשיע על סמך עדותו בלבד בלי ראיה נוספת.
לתשומת לב: תיקון 155 לחוק העונשין פורסם ברשומות ב־30.6.2026 ונכנס לתוקף עשרה ימים לאחר מכן, ב־10.7.2026. התיקון חל גם על עבירות שבוצעו לפני כניסתו לתוקף, בתנאי שביום תחילתו טרם התיישנו (סעיף 354(ו)).
בנפרד, חוק הנוער קובע כלל אחר לחשוד שהיה קטין בעת העבירה: אין להעמידו לדין אם חלפה שנה מיום הביצוע, אלא בהסכמת היועמ״ש. זה אינו כלל התיישנות אלא מגבלת העמדה לדין, והמחשבון אינו מחשב אותו.
גם כשתקופת ההתיישנות לא הסתיימה, השנים שחלפו יכולות לשמש בסיס לטענות של ההגנה:
במילים אחרות: השאלה אינה רק ״האם התיישן?״, אלא גם ״מה עשתה המדינה בכל השנים האלה?״.
לא בהכרח. צריך לברר מתי הייתה פעולת החקירה האחרונה, אם ניתנו הארכות, ואם הייתה תקופת הקפאה (למשל שהייה בחו״ל). בלי עיון בחומר – אי אפשר לדעת.
בדין החדש – בדרך כלל לא: שהייה בחו״ל שבגללה לא ניתן היה להשלים את החקירה או להגיש כתב אישום מקפיאה את המניין. בתקופה שלפני 10.10.2019 – היא לא הקפיאה אותו.
ההגנה, כטענה מקדמית. חשוב לבחון אותה מוקדם, עוד לפני שמשיבים לכתב האישום.
לא. הוא נועד להכשרה ולהמחשה בלבד, ותלוי בנתונים שמוזנים בו. יש לבדוק היטב כל מקרה, מול נוסח החוק העדכני ועם עורך דין.
מקורות: חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, סעיפים 9, 57א, 149 (תיקון מס׳ 87, התשע״ט–2019, ותוספות ראשונה א׳–ג׳); הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות), הצ״ח הממשלה 1183 (2018); חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיפים 24, 354 (לרבות תיקון מס׳ 155, 2026); חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971, סעיף 14; ע״פ 4991/24 מדינת ישראל נ׳ זאבי (6.2.2025). המידע כללי ונכון למועד עדכון הדף (נובמבר 2026), ואינו מחליף ייעוץ משפטי בנסיבות שלכם.