מחשבה פלילית מועברת היא כלל בחוק העונשין שלפיו אין זה משנה אם המעשה פגע באדם אחר או בנכס אחר מזה שהעושה התכוון אליו. מי שהתכוון לפגוע בשמעון ופגע בלוי, נושא באחריות לפגיעה בלוי כאילו כיוון אליו מלכתחילה. הכלל חל בשני מצבים עיקריים: טעות בזיהוי של הקורבן, והחטאת היעד.

במאמר נסביר מה קובע החוק, מה ההבדל בין שני המצבים, על אילו עבירות הכלל חל, מתי הוא לא חל, ואילו טענות הגנה עשויות לעלות בתיק כזה.

מהי מחשבה פלילית מועברת?

כדי להרשיע אדם בעבירה, צריך להוכיח שני יסודות: יסוד עובדתי (המעשה, הנסיבות והתוצאה) והיסוד הנפשי (המודעות והכוונה). בדרך כלל שניהם מתייחסים לאותו אובייקט. כשאדם יורה באדם שהוא מתכוון להרוג, היסודות נפגשים באותו קורבן.

הבעיה מתעוררת כשהם נפרדים: הכוונה הייתה כלפי אדם אחד, והפגיעה בפועל הייתה באדם אחר. בלי כלל מיוחד, הנאשם יכול היה לטעון שכלפי מי שנפגע לא הייתה לו כוונה. הכלל "מעביר" את המחשבה הפלילית מהיעד המקורי אל הקורבן בפועל, וכך נמנעת התחמקות מאחריות.

מה קובע סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין?

הכלל מעוגן בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, שקובע: "אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות". הסעיף נמצא בתוך ההגדרה של מחשבה פלילית, ולכן הוא חל על כל צורותיה: כוונה, אדישות וקלות דעת.

הנוסח מדבר על "אדם אחר" ועל "נכס אחר". כלומר, הוא מחליף אדם באדם ונכס בנכס. זו נקודה חשובה כשבוחנים מקרים שבהם הפגיעה בפועל הייתה מסוג שונה מזו שהעושה התכוון אליה, כפי שנסביר בהמשך.

מה ההבדל בין טעות בזיהוי לבין החטאת היעד?

טעות בזיהוי

העושה פוגע בדיוק במי שכיוון אליו, אבל טעה בזהותו. לדוגמה, אדם ארב לשמעון בחושך ותקף את מי שחשב שהוא שמעון, אך התברר שזה לוי. כאן אין זה משנה שהנאשם טעה בזהותו של הקרבן. המעשה כוון אל האדם שעמד מולו, והתוצאה נגרמה לאותו אדם.

גם לפי סעיף 34יח לחוק, שעוסק בטעות במצב דברים, הטעות לא תועיל. אילו המצב היה כפי שהעושה דימה, הוא עדיין היה מבצע אותה עבירה, רק כלפי אדם אחר. לכן במקרים כאלה הנאשם יורשע בעבירה המושלמת כלפי לוי.

החטאת היעד

כאן העושה זיהה נכון את היעד, אבל החטיא את המטרה ופגע באדם אחר. לדוגמה, אדם ירה לעבר שמעון כדי לגרום לו חבלה חמורה, החטיא ופגע בלוי שעמד בסמוך. מכוח סעיף 20(ג)(2), הכוונה כלפי שמעון נחשבת כוונה כלפי לוי, וניתן להרשיע בעבירה שנגרמה ללוי בפועל.

במקרה כזה עולה גם השאלה מה דין המעשה כלפי שמעון, שלא נפגע. בספרות המשפטית נדונה האפשרות לייחס לעושה גם ניסיון כלפי היעד המקורי. ההכרעה בכך תלויה בנסיבות ובאופן שבו התביעה בונה את כתב האישום.

נחקרתם בחשד לפגיעה באדם שלא התכוונתם לפגוע בו? הגרסה שתמסרו בחקירה על מה שידעתם וצפיתם עשויה להכריע את סעיף האישום. לייעוץ עם עו"ד ציון אבנילוב לפני החקירה, צרו קשר עם המשרד.

האם הכלל חל גם על פזיזות ועל עבירות התנהגות?

עבירות שמסתפקות בפזיזות

כן. מאחר שהכלל הוא חלק מהגדרת המחשבה הפלילית, הוא חל גם כשהיסוד הנפשי הוא אדישות או קלות דעת. לדוגמה, אדם זרק אבן לעבר שמעון כשהוא מודע לאפשרות שיפצע אותו, והאבן פגעה בעובר אורח. הפזיזות כלפי שמעון מועברת אל הנפגע.

לעיתים אין צורך בכלל בכלל הזה. אם הזורק היה מודע לכך שהאבן עלולה לפגוע בכל אחד מהעוברים ברחוב, הפזיזות שלו התקיימה ישירות כלפי מי שנפגע.

עבירות תוצאה ועבירות התנהגות

הכלל חל לא רק על עבירות תוצאה, שבהן התוצאה היא חלק מהעבירה (כמו גרימת מוות), אלא גם על עבירות התנהגות כמו תקיפה. לפי סעיף 378 לחוק, תקיפה היא מי ש"המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח" בלא הסכמתו. ראובן שהתכוון לדחוף את שמעון ודחף בטעות את לוי, עשוי להיות מורשע בתקיפת לוי.

מתי הכלל לא חל?

הכלל מעביר את היסוד הנפשי, אבל אינו יוצר יסוד עובדתי שלא קיים. שני היסודות חייבים להתקיים כלפי אותה עבירה. כמה דוגמאות:

כוונה שאינה מופנית לקורבן מסוים

יש מקרים שאינם דורשים את הכלל כלל. אדם שמניח מטען במקום ציבורי מתוך כוונה לפגוע במי שיימצא שם, אינו מכוון לקורבן מסוים. המחשבה הפלילית שלו מכסה מראש כל מי שעלול להיפגע, ולכן אין צורך "להעביר" אותה.

אילו טענות הגנה עולות בתיקים כאלה?

הכלל נראה פשוט, אבל בפועל יש בו נקודות שבהן ההגנה יכולה לפעול:

שאלות נפוצות על מחשבה פלילית מועברת

האם אפשר להיות מורשע ברצח כשנהרג אדם שלא התכוונתי אליו?

כן, אם התקיימו יסודות עבירת הרצח כלפי היעד המקורי. סעיף 300 לחוק דורש כוונה או אדישות לגרימת מוות, וסעיף 20(ג)(2) מעביר אותן אל מי שנהרג בפועל.

האם העונש קל יותר כשהפגיעה הייתה בטעות?

מבחינת סעיף העבירה, הטעות בזהות אינה מקלה. עם זאת, נסיבות המקרה נשקלות בגזירת הדין, ובית המשפט בוחן אותן במסגרת שיקולי הענישה.

מה ההבדל בין מחשבה פלילית מועברת לעצימת עיניים?

שתיהן מופיעות בסעיף 20(ג) לחוק. עצימת עיניים (סעיף 20(ג)(1)) עוסקת במי שחשד בנסיבה ונמנע מלברר. העברת המחשבה הפלילית (סעיף 20(ג)(2)) עוסקת בפגיעה באדם או בנכס אחר מזה שהעושה כיוון אליו.

האם הכלל חל על עבירות רשלנות?

הסעיף מופיע בהגדרת המחשבה הפלילית ולא בהגדרת הרשלנות. בעבירות רשלנות בודקים ממילא אם אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לסיכון לנפגע, ולכן בדרך כלל אין צורך בהעברה.

מה עושים כשמזמנים אותי לחקירה בתיק כזה?

מומלץ להתייעץ עם עורך דין לפני החקירה. השאלה מה ידעתם, למי כיוונתם ומה צפיתם היא לב התיק, וכל משפט בחקירה עשוי להשפיע עליה.

מתי כדאי לפנות לעורך דין פלילי?

תיקים שבהם נפגע אדם שלא היה היעד המקורי מעוררים שאלות מורכבות של יסוד נפשי, ניסיון וייחוס תוצאה. בדיקה מוקדמת של הראיות יכולה להשפיע על סעיף האישום ועל העונש. לייעוץ בתיק שלכם, צרו קשר עם משרדו של עו"ד ציון אבנילוב. כל מקרה נבחן לגופו, ואין בתוכן זה התחייבות לתוצאה.

תפריט נגישות