היסוד הנפשי בעבירת הניסיון במשפט הפלילי

מבוא

היסוד הנפשי מתמקד בהלך הרוח של העבריין. עבירה שהמבצע לא השלים אותה עשוי לחוב בפלילים אם חצה את הרף הנדרש. הפסיקה קבעה מבחנים מנחים בקשר לשאלה, מה מוציא אדם מגדר מעשה הכנה בלבד אל עבר הניסיון. במאמר זה לא נתמקד בכך, למרות חשיבותה הרבה של שאלה זו. מאמר זה סוקר היסוד הנפשי הדרוש בעבירת ניסיון.

היסוד הנפשי בניסיון לעבירות תוצאה: כוונה

רוב העבירות לא דורשות כוונה להתגבשותן כתנאי מחייב. בעבירה שלא הושלמה וחצתה את רף ההכנה זהו תנאי יסוד. כלומר, אם אין כוונה אין עבירה, בכפוף למספר חריגים. במשפט הפלילי יש הבחנה בין עבירות שדורשות מחשבה פלילית לכאלו שלא. מחשבה פלילית משמעה מודעות לרכיבי העבירה. כלומר, מודעות להתנהגות, לנסיבות ולתוצאה במקום וזו דרושה. יש הבחנה בין עבירות התנהגות לבין עבירות תוצאה. עבירות תוצאה דורשות שתגרם גם תוצאה מסוימת. לעומת זאת בעבירות התנהגות די בכך שאדם ביצע מעשה, בלי קשר לתוצאה שנגרמה כדי לבסס הרשעה. למשל, בעבירת תקיפה סתם די בכך שאדם תקף אחר כדי לבסס את יסודות העבירה. זאת, גם אם לא נגרם לאחר נזק. 

בעבירת תוצאה – כלומר, עבירה שדורשת שתגרם תוצאה מסוימת להתגבשות העבירה נדרש כי המנסה פעל בכוונה לגרום לתוצאה. מדובר בחריג. בעבירה מושלמת (כלומר, זו שכל רכיבי העבירה התגבשו) לרוב אין צורך בכוונה להוכיח את העבירה. כך למשל, אדם זורק אבן וצופה שהיא עלולה לפצוע עובר אורח. נניח והעבירה דורשת תוצאה. אם האבן פגעה באדם ונגרם לו נזק מספיק שאותו אדם שזרק את האבן היה אדיש לתוצאה או קיווה שלא תתרחש כדי להרשיעו. לעומת זאת, אם הוא לא פגע, ניתן להרשיע אותו רק אם התכוון לגרום לו נזק.

שיקולים להחמרת היסוד הנפשי הנדרש בעבירת ניסיון

מדוע נדרשת כוונה בעבירת ניסיון, בעוד שבעבירה מושלמת לעיתים מסתפקים בפזיזות? לכך יש כמה הסברים:

1. איזון ביסודות העבירה: היות ובעבירת ניסיון מוותרים על הוכחת תוצאה, הדרישה לכוונה מחדדת את היסוד הנפשי ומאזנת את החסר ביסוד העובדתי.
2. עומס מערכת המשפט: גישה זו טוענת שלא ניתן להחיל ענישה על כל ניסיון עקיף לגרום לנזק, ולפיכך ההנחיה היא להרשיע רק כשמתקיימת כוונה ברורה.

במדינות אחרות נדרשת בעבירת ניסיון רק אותה רמת כוונה הדרושה לעבירה המושלמת, גם אם זו פזיזות, אך ברוב מדינות המשפט האנגלו-אמריקאי – וביניהן ישראל – הדרישה לכוונה מובהקת כלפי התוצאה נשמרת בניסיון.

תחולת הלכת הצפיות בניסיון

הלכת הצפיות הוא כלל משפטי שקובע שצפייה ברמת הסתברות גבוהה מאוד יכולה להוות תחליף לכוונה. בית המשפט שואל: האם מי שצפה את התוצאה ככמעט וודאית אך לא רצה בה, יוכל להיות מורשע בעבירת ניסיון? לפי הלכת לוינשטיין, הלכת הצפיות חלה גם על דוקטרינת הניסיון, אך רק במקרים בהם הנאשם פעל תוך מודעות לתוצאה כמטרה ולא מתוך אדישות או הסתברות גבוהה בלבד.

היסוד הנפשי בניסיון לעבירות התנהגות

כאשר מדובר בעבירת התנהגות יש להוכיח כוונה להגשים את העבירה. בעבירות כמו גניבה, בהן נדרש שהנאשם "ייטול וישא" חפץ מסוים, הכוונה רלוונטית גם לתכנון עתידי.

היסוד הנפשי בנוגע לנסיבות בעבירת ניסיון

ביחס לעבירות בהן יש נסיבות מוגדרות כמו "ללא הסכמה" באינוס, על המנסה להיות מודע לנסיבות אלו:

• כאשר מדובר בניסיון לעבירה מושלמת יש לדרוש מודעות מלאה לקיום הנסיבה. למשל, בניסיון לאינוס, המנסה צריך לדעת שהקורבן אינו מסכים; חלופה אפשרית למודעות היא "עצימת עיניים", כלומר, כשהנאשם נמנע מבדיקת קיומה של הנסיבה למרות חשדו.
• במקרים בהם הנסיבות הן עתידיות, כמו הכוונה להעליב עובד ציבור "בעת מילוי תפקידו" רק בעתיד, יש להראות כי הנאשם צפה את האפשרות שהנסיבה תתקיים. במקרה של ניסיון להעליב עובד ציבור בזמן עתידי, נדרש כי הנאשם האמין במועד בו יבצע את העבירה שהנסיבה תתקיים בפועל.

עצימת עיניים בנסיבות של ניסיון

גם בעבירות ניסיון, נדרש לפעמים להוכיח יסוד של "עצימת עיניים" לנסיבות מסוימות, המאפשר הרשעה כאשר הנאשם פועל מתוך חשד או ספק בקיומן של הנסיבות. בפס"ד בן אבו קבע השופט רובינשטיין כי עצימת עיניים עשויה להספיק כנדרש להרשעה בעבירת ניסיון, גם במקרים של ניסיון לא צליח. כך, אם נאשם חשד שמבצע עבירה מסוימת, כמו החזקת סם, ואף על פי שלא התבצעה בפועל, ניתן להוכיח ניסיון בעבירה זו אם מתקיימים יתר רכיבי העבירה.

דרישות מיוחדות ליסוד הנפשי בעבירות מטרה

במקרים בהם העבירה המושלמת דורשת יסוד נפשי מיוחד כמו מטרה מסוימת (לדוגמה, "כוונה להרגיז"), אותו יסוד יידרש גם בעבירת ניסיון לעבירה זו. זוהי דרישה בסיסית, כיוון שבעבירה מושלמת דרישת המטרה מחייבת את הוכחת קיומה, ואין הצדקה לוותר עליה רק משום שהעבירה נותרה בגדר ניסיון.

סיכום

עבירות הניסיון בדין הפלילי דורשות יסוד נפשי גבוה שמבטיח שהענישה תופעל רק במקרים של כוונה מובהקת או רצון מספק לתוצאה או להשלמת העבירה. הוכחת יסוד נפשי ברור וממוקד נחוצה גם ביחס לנסיבות ולמטרה המיוחדת של כל עבירה, והיא נבחנת לאור מדדים ספציפיים כמו צפייה של הנסיבות, מודעות להתנהגות ועצימת עיניים.