שוטר שהפעיל כוח מעבר לנדרש משאיר אחריו יותר מסימנים על הגוף. פעמים רבות, באותו לילה עצמו, מי שהותקף מגלה שדווקא הוא נחקר בחשד ל״תקיפת שוטר״ או ל״הפרעה לשוטר״, והמילה שלו עומדת מול דוח פעולה חתום. עורך דין אלימות משטרתית נדרש בדיוק בצומת הזה, שבו נפתחים שלושה הליכים במקביל, וכל אחד מהם משפיע על האחרים.
במאמר הזה אסביר מתי מותר לשוטר להשתמש בכוח, מה עושים בשעות הראשונות אחרי האירוע, איך עובדת תלונה למח״ש ומה קורה אחריה, מתי אפשר לתבוע את המדינה, ואיך מתגוננים מאישום נגדי. שלושת המסלולים, הפלילי, האזרחי וההגנתי, נבחנים כאן יחד, כי צעד לא זהיר באחד מהם עלול לפגוע בשניים האחרים.
מתי מותר לשוטר להשתמש בכוח, ומתי זו אלימות פסולה?
החוק אינו אוסר על שוטרים להשתמש בכוח. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) ופקודת המשטרה מאפשרים לשוטר להפעיל כוח סביר כדי לבצע מעצר, להתגבר על התנגדות או למנוע בריחה ופגיעה באדם או ברכוש. המילה החשובה היא ״סביר״: הכוח צריך להיות נחוץ למטרה חוקית, ומידתי ביחס לסכנה שהשוטר עמד מולה באותו רגע.
מכאן נגזרת ההבחנה המרכזית. כוח שנועד להשתלט על אדם שמתנגד למעצר יכול להיות מוצדק. אותו כוח, כשהוא מופעל על אדם שכבר אזוק ושוכב על הרצפה, או כ״עונש״ על חוצפה או על צילום, אינו אכיפה אלא עבירה. השאלה אינה רק אם השוטר היה רשאי לעצור, אלא אם כל מכה, דחיפה או לחיצה היו נחוצות.
מה נחשב ״כוח סביר״ במעצר ובעיכוב?
אין נוסחה. בית המשפט בוחן את הנסיבות כפי שנראו לשוטר בזמן אמת: חומרת החשד, האם האדם היה חמוש או אלים, האם ניסה לברוח, כמה שוטרים היו במקום ומה היה מצבו הגופני. ככל שהחשד קל יותר וההתנגדות פסיבית יותר, כך קטן מרחב הכוח המותר.
עיכוב, שהוא פעולה קצרה ומוגבלת בהרבה ממעצר, מצדיק בדרך כלל כוח מצומצם עוד יותר. וחשוב לזכור: גם כשהמעצר עצמו חוקי, כוח מופרז במהלכו יכול להיות עבירה פלילית וגם עוולה נזיקית.
שימוש בטייזר, אזיקה ודחיפה – מה הכללים?
אמצעים כמו אקדח חשמלי (טייזר), אזיקה ותרסיס פלפל מוסדרים בפקודות ובנהלים פנימיים של המשטרה. הם קובעים מתי מותר להשתמש בכל אמצעי ומה צריך לתעד אחרי השימוש. חלק מהנהלים אינם מפורסמים במלואם, אבל בהליך משפטי אפשר לבקש אותם ולבחון אם השוטר פעל לפיהם.
אזיקה הדוקה מדי שהותירה סימנים, טייזר שהופעל על אדם שלא סיכן איש, או דחיפה של אדם שעמד בשקט – אלה דוגמאות שחוזרות בתלונות. הפרת נוהל אינה הופכת את השימוש לעבירה באופן אוטומטי, אבל היא ראיה חזקה לכך שהכוח לא היה סביר.
מה לעשות מיד אחרי אירוע של אלימות שוטרים?
השעות והימים הראשונים קובעים במידה רבה את גורל כל ההליכים. ראיות נעלמות מהר: חבלות מחלימות, צילומי מצלמות אבטחה נמחקים אוטומטית אחרי ימים ספורים, ועדים מזדמנים מתפזרים. מי שמחכה ״שיירגע״ לפני שהוא פועל מגלה לא פעם שנשארה רק המילה שלו מול המילה של השוטר.
תיעוד רפואי, צילומים ועדים – למה כל שעה חשובה?
- בדיקה רפואית בהקדם האפשרי, במיון או אצל רופא, עם תיאור מדויק של אופן הפגיעה. מסמך רפואי שנערך קרוב לאירוע הוא אחת הראיות החזקות ביותר.
- צילום החבלות מכמה זוויות, ושוב אחרי יום או יומיים, כשהשטפים מתפתחים.
- רישום פרטי עדים, כולל שמות וטלפונים, ושמירת כל סרטון שצולם בטלפון, במקור ובגיבוי.
- כתיבת תיאור מפורט של האירוע בהקדם: שעה, מקום, מספר ניידת, שמות או מספרים של שוטרים, ומה נאמר.
אם נעצרתם, גם המסמכים הרפואיים מבית המעצר והפרוטוקול מהדיון בהארכת המעצר רלוונטיים. כדאי לדעת מראש מה הזכויות שלכם במצב כזה; פירטתי אותן במאמר על מעצר ימים ובמאמר על הזכות להיוועץ בעורך דין והחובות המוטלות על המשטרה.
בקשת צילומי מצלמות גוף ומצלמות אבטחה
שוטרים רבים נושאים היום מצלמות גוף, ובמקומות ציבוריים יש כמעט תמיד מצלמות של עסקים או של הרשות המקומית. צילומים של עסקים פרטיים נשמרים לרוב זמן קצר, ולכן כדאי לפנות לבעל העסק מיד ולבקש לשמור את הקטע. תיעוד מצלמות הגוף נמצא בידי המשטרה; מח״ש יכולה לבקש אותו במסגרת החקירה, ומי שהוגש נגדו כתב אישום יכול לדרוש אותו כחומר חקירה.
אם יש סיבה לחשוש שתיעוד ייעלם, אפשר לשלוח כבר בשלב מוקדם מכתב דרישה מסודר לשמירת הראיות. מכתב כזה יוצר תיעוד לכך שהבקשה הוגשה בזמן, והוא עשוי להיות משמעותי אם יתברר אחר כך שהצילומים ״לא נשמרו״.
אם אתם או בן משפחה נפגעתם מאלימות של שוטר, ובמיוחד אם נפתחה נגדכם חקירה בעקבות האירוע, כדאי לקבל ייעוץ לפני שאתם מגישים תלונה או מוסרים עדות. לייעוץ ראשוני ודיסקרטי צרו קשר עם המשרד.
איך מגישים תלונה למח״ש ומה קורה אחריה?
המחלקה לחקירות שוטרים (מח״ש) היא גוף במשרד המשפטים, מחוץ למשטרה, שחוקר עבירות פליליות של שוטרים. לפי פקודת המשטרה, מח״ש חוקרת ככלל עבירות שהעונש עליהן עולה על שנת מאסר, ותקיפה, איומים ושימוש בכוח שלא כדין נכללים בהן. עבירות קלות יותר ועניינים שאינם פליליים מועברים לגורמי המשמעת במשטרה.
כל אדם רשאי להגיש תלונה, גם מי שלא נפגע בעצמו אלא ראה את האירוע. את התלונה אפשר להגיש דרך עמוד השירות של מח״ש באתר gov.il. כדאי לצרף כבר בהגשה את התיעוד הרפואי, הצילומים ופרטי העדים, ולתאר את האירוע באופן עובדתי ומדויק, בלי הגזמה ובלי השמטות.
מי חוקר, כמה זמן זה לוקח ובאילו עילות נסגרים תיקים?
את החקירה מנהלים חוקרי מח״ש, ובסופה פרקליטי המחלקה מחליטים אם להגיש כתב אישום נגד השוטר, להעביר את העניין לטיפול משמעתי או לסגור את התיק. משך הבדיקה משתנה מאוד בין תיקים, ואין לו מועד קבוע בחוק. בתיקים שיש בהם תיעוד מצולם ההחלטה מהירה בדרך כלל יותר.
חלק ניכר מהתלונות נסגרות. העילות הנפוצות הן חוסר ראיות, כשאי אפשר להכריע בין גרסת המתלונן לגרסת השוטרים; היעדר אשמה, כשנמצא שהשוטר פעל בסמכות; ולפעמים היעדר עניין לציבור. לכן הראיות שנאספו בימים הראשונים קריטיות: הן מה שמבדיל בין תיק שנסגר ״מילה מול מילה״ לבין תיק שמתקדם.
איך מערערים על סגירת תיק במח״ש?
מתלונן שהתיק שלו נסגר רשאי להגיש ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]. לפי המידע באתר כל-זכות, את הערר מגישים תוך 60 יום מקבלת ההודעה על הסגירה, ואפשר לבקש הארכת מועד. ובמקרים לא מעטים ערר שהוגש באיחור נבחן לגופו גם כשלא התבקשה הארכה, ולכן גם אם המועד עבר, לא כדאי לוותר מראש. בהודעת הסגירה מצוין בדרך כלל לאן מגישים את הערר; בתיקי מח״ש הוא נדון ככלל בפרקליטות המדינה.
ערר טוב אינו מכתב מחאה. הוא מצביע על ראיות שלא נבדקו, עדים שלא נחקרו, סתירות בין גרסאות השוטרים או תיעוד שלא נאסף. לכן כדאי לבקש לעיין בחומר החקירה לפני כתיבת הערר, ככל שהדבר מתאפשר, ולבנות את הטיעון על הפערים שבו.
תלונה פלילית או תלונה משמעתית – מה ההבדל?
תלונה פלילית במח״ש עשויה להוביל לכתב אישום, להרשעה ולעונש. תלונה משמעתית, שמטופלת בתוך המשטרה, למשל ביחידה לתלונות הציבור, עשויה להוביל לנזיפה, להעברה מתפקיד או לדין משמעתי, אבל לא לרישום פלילי.
בפועל הגבול בין המסלולים אינו חד, וגם תלונה על אלימות שהוגשה למח״ש יכולה להסתיים בהעברה לטיפול משמעתי. ברע״פ 3823/19 פלוני נ׳ המחלקה לחקירות שוטרים טענו שוטרים שהורשעו בתקיפה שתיקים דומים מנותבים לדין משמעתי בלבד, ושאין הנחיות פומביות לניתוב. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בלי להכריע אם הייתה בתיק אכיפה בררנית, והערכאות הקודמות קבעו שחומרת העבירה גוברת.
מבחינת הנפגע, להבדל יש משמעות גם לתביעה האזרחית. הרשעה פלילית של השוטר מקלה מאוד על הוכחת התביעה, כי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות אפשר להגיש אותה כראיה בהליך האזרחי. לכן כדאי לעקוב אחרי ההחלטה על ניתוב התיק, ולטעון בזמן אם היא נראית שגויה.
האם אפשר לתבוע את המדינה על אלימות שוטרים?
כן. תביעה אזרחית לפיצוי היא הליך נפרד מהתלונה במח״ש, והיא אינה תלויה בתוצאתה. גם כשמח״ש סגרה את התיק אפשר לתבוע, כי בהליך האזרחי נדרשת הוכחה ״במאזן ההסתברויות״ ולא ״מעבר לספק סביר״. התביעה מוגשת בדרך כלל נגד המדינה, שאחראית למעשי השוטרים במסגרת תפקידם, ולעיתים גם נגד השוטרים עצמם.
עוולת התקיפה וכליאת שווא – מה צריך להוכיח?
העילות המרכזיות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הן תקיפה (סעיף 23) וכליאת שווא (סעיף 26), ולצידן לעיתים רשלנות. בעוולת התקיפה צריך להוכיח שימוש מכוון בכוח בלי הסכמה; את היסודות פירטתי במאמר על עוולת התקיפה בדיני הנזיקין. כליאת שווא היא שלילת חירות שלא כדין, למשל מעצר בלי עילה או החזקה במעצר זמן ארוך מהמותר.
המדינה תטען בדרך כלל שהשוטרים פעלו בסמכות. סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) פוטר אותה מאחריות למעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיום ההרשאה, אבל היא נשארת אחראית לרשלנות שבמעשה. לכן לב התביעה הוא בדרך כלל השאלה אם הכוח היה סביר, ואם המעצר עצמו היה מוצדק.
התיישנות וסכומי פיצוי שנפסקו
לפי חוק ההתיישנות, תביעת נזיקין מתיישנת ככלל שבע שנים מיום האירוע, ולגבי קטינים חלים כללים מיוחדים. ובכל זאת, אין טעם לחכות: ככל שעובר הזמן קשה יותר לאתר עדים ותיעוד, וזיכרונם של כל המעורבים נשחק.
סכומי הפיצוי משתנים מאוד לפי חומרת הפגיעה, משך המעצר והנזק. כדוגמה, לפי דיווח בעיתון מעריב, בית משפט השלום בתל אביב חייב את המשטרה ושוטר לשלם כ-144 אלף ש״ח, כולל הוצאות ושכר טרחה, לעורך דין שנעצר שלא כדין. בית המשפט קבע שבאחד האירועים היה ״שימוש לרעה בסמכות והשמדת ראיה״. זהו מקרה אחד, ואין ללמוד ממנו על הסכום בתיק אחר.
הואשמתם ב״תקיפת שוטר״ אחרי שהותקפתם – איך מתגוננים?
לא נדיר שמי שמתלונן על אלימות שוטרים מוצא את עצמו נאשם. חוק העונשין קובע עונש של עד שלוש שנות מאסר לתקיפת שוטר (סעיף 273), עד חמש שנים לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (סעיף 274), ועד שלוש שנים להפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275). לעבירות האלה נקבע גם עונש מינימום.
נקודת התורפה של האישום היא לרוב המילה ״כדין״. העבירות האלה חלות על שוטר שממלא את תפקידו כדין. אם המעצר או העיכוב לא היו חוקיים, או שהכוח שהופעל חרג בבירור מהסביר, ייתכן שיסוד מרכזי של העבירה אינו מתקיים. זו שאלה עובדתית ומשפטית שנבחנת בכל תיק לגופו.
דפוס ״תלונה נגדית לכיסוי״ ואיך מוכיחים אותו
כשאדם נפגע מאלימות של שוטר, לעיתים נפתח נגדו סמוך לאירוע תיק בחשד לתקיפת שוטר או להפרעה. כדי לטעון שזו תלונה ״מכסה״, מחפשים סימנים בחומר החקירה: מתי נכתב דוח הפעולה ביחס לתלונה, האם גרסאות השוטרים זהות באופן חשוד, האם הפציעות מתיישבות עם הגרסה, ומה מראים הצילומים. לשם כך חשוב לקבל את כל חומר החקירה, כולל צילומי מצלמות הגוף.
כלי נוסף הוא טענת הגנה מן הצדק, ובתוכה טענת אכיפה בררנית. בע״פ 4855/02 מדינת ישראל נ׳ בורוביץ הוגדרה אכיפה בררנית כאכיפה ש״מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא״. כשהמדינה מעמידה לדין רק צד אחד לאותו אירוע, אפשר לבחון אם ההבחנה עניינית. הרף לקבלת הטענה גבוה, והיא מתקבלת רק במקרים חריגים.
בכל מקרה, אל תמסרו גרסה מפורטת בחקירה לפני שהתייעצתם. על התמודדות עם תלונה כוזבת במצבים אחרים כתבתי במאמר איך להתמודד עם תלונת שווא במשטרה.
מתי כדאי לפנות לעורך דין אלימות משטרתית, ומה הוא עושה בפועל?
הזמן הנכון הוא מוקדם ככל האפשר, ובוודאי לפני חקירה באזהרה ולפני הגשת תלונה מפורטת. הסיבה פשוטה: מה שתכתבו בתלונה למח״ש עשוי להגיע גם לתיק שנפתח נגדכם, ומה שתאמרו בחקירה במשטרה ישמש גם בתביעה האזרחית. שלושת ההליכים צריכים להיות מתואמים.
- שימור ראיות: מכתבי דרישה לשמירת צילומים, איתור עדים והשלמת תיעוד רפואי.
- ניסוח התלונה למח״ש וליווי המתלונן במסירת העדות.
- ייצוג בחקירה ובהליך הפלילי אם נפתח נגדכם תיק, כולל בקשות לקבלת חומרי חקירה.
- הגשת ערר אם התיק נגד השוטר נסגר.
- הגשת תביעה נזיקית נגד המדינה וניהולה.
עורך דין אינו יכול להבטיח שהשוטר יועמד לדין או שהתביעה תתקבל. מה שעורך דין אלימות משטרתית יכול לעשות הוא לוודא שהראיות נשמרות, שהגרסה שלכם מוצגת נכון ובעקביות בכל ההליכים, ושאינכם נפגעים פעמיים: פעם מהאלימות ופעם מההליך.
שאלות נפוצות על אלימות שוטרים ותלונה למח״ש
האם תלונה למח״ש תפגע בתיק שנפתח נגדי?
התלונה עצמה אינה מחמירה את מצבכם, ואסור להתנכל למי שמתלונן. אבל הדברים שתכתבו בה יכולים לשמש ראיה, ולכן כדאי לנסח אותה בזהירות ולתאם אותה עם קו ההגנה בתיק הפלילי.
האם אפשר להתלונן בעילום שם?
אפשר למסור מידע, אבל חקירה פלילית דורשת בדרך כלל עדות של הנפגע, ובלעדיה קשה להגיע לכתב אישום. אם יש חשש מהתנכלות, כדאי לשתף בכך עורך דין לפני ההגשה.
תוך כמה זמן צריך לתבוע את המדינה?
ככלל, תביעת נזיקין מתיישנת שבע שנים מיום האירוע. עם זאת, ההכנה לתביעה צריכה להתחיל מיד, כי ראיות כמו צילומי אבטחה ועדים מזדמנים נעלמות מהר.
מה עושים אם מח״ש סגרה את התיק?
אפשר להגיש ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, ככלל תוך 60 יום מקבלת ההודעה. בנוסף, סגירת התיק הפלילי אינה חוסמת תביעה אזרחית, שבה רף ההוכחה נמוך יותר.
האם מותר לצלם שוטרים בזמן אירוע?
ככלל אין איסור לצלם שוטרים הפועלים במרחב ציבורי, כל עוד הצילום אינו מפריע לפעולתם. מחיקת תיעוד בכפייה עלולה להיות פסולה, ובפסק הדין שתואר במעריב השמדת ראיה הייתה חלק מהקביעות נגד המשטרה.
השורה התחתונה: שלושה מסלולים שצריך לנהל יחד
אלימות שוטרים פותחת בדרך כלל שלושה מסלולים: תלונה פלילית למח״ש, תביעה אזרחית נגד המדינה, ולעיתים גם הגנה מפני אישום נגדי. כל מסלול נשען על אותן ראיות, ולכן תיעוד מהיר, בדיקה רפואית ושמירת צילומים הם הצעדים החשובים ביותר בימים הראשונים.
החוק מתיר לשוטר להשתמש בכוח סביר, ולא יותר מזה. כשהגבול נחצה, יש כלים משפטיים להתמודד עם זה, אבל הם דורשים תכנון ותיאום. לפני שאתם מגישים תלונה, מוסרים גרסה או חותמים על משהו, שווה להתייעץ. לייעוץ בנושא אלימות שוטרים צרו קשר עם המשרד.