הגשתם בקשה לרישיון נשק, עמדתם בתנאי הסף, עברתם את הבדיקה הרפואית, ואז מגיעה הודעה קצרה: הבקשה נדחתה "מטעמי שלום הציבור וביטחונו". אין פירוט ואין הסבר. לפעמים הסיבה ברורה לכם, כמו הרשעה ישנה. לפעמים היא מפתיעה לגמרי, כמו תיק שנסגר לפני עשור, או תיק שבכלל לא ידעתם שקיים. השאלה אם אפשר לקבל רישיון נשק עם רישום פלילי, או עם רישום משטרתי בלבד, היא אחת השאלות שאני שומע הכי הרבה, והתשובה תלויה בהרבה יותר מאשר "יש תיק או אין תיק".

מהבקשה ועד העתירה: רישיון נשק

ההכרעה בפועל היא של המשטרה, גם כשהתשובה מגיעה מהמשרד לביטחון לאומי.

אין מניעה

רישיון ניתןבכפוף לשאר התנאים
תיק סגור, ואפילו רישום שבוטל, אינם מבטיחים אישור. למה ›

במאמר הזה אסביר מי מחליט בפועל, מה ההבדל בין רישום פלילי לרישום משטרתי בהקשר של רישוי נשק, איך המשטרה ממיינת עבירות, למה תיק סגור לא מבטיח דבר גם כשהרישום המשטרתי בוטל, איך מידע מודיעיני יכול להיות הבסיס לסירוב, ומה עושים אחרי סירוב: בחינה מחדש, ערר ועתירה מנהלית. ההסבר מבוסס על חוק כלי הירייה, על חוק המידע הפלילי ותקנת השבים ועל הנוסח העדכני של נוהל המשטרה בנושא: נוהל אח"מ 300.24.01, "אמות מידה לעניין קביעות המשטרה בנושא רישוי כלי ירייה", נוסח 4 מ-3 במאי 2026. זה הנוסח העדכני, והוא מחליף את נוסח 2 משנת 2021 שמצוטט ברוב המקורות ברשת.

להורדה: נוהל אח"מ 300.24.01, נוסח 4 – נוסח עדכני נכון ל-21/11/2026

"אמות מידה לעניין קביעות המשטרה בנושא רישוי כלי ירייה". תאריך פרסום ותחילה: 3 במאי 2026. הנוסח הזה מחליף את נוסח 2 משנת 2021, שעדיין מופיע ברוב האתרים. זה נוסח חלקי שהמשטרה התירה לעיון לפי חוק, ולכן חלקים ממנו מושחרים.

להורדת הנוהל המלא (PDF)

מי מחליט אם תקבלו רישיון נשק: פקיד הרישוי או המשטרה?

הרישיון עצמו ניתן על ידי פקיד הרישוי באגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי. אבל סעיף 11(2) לחוק כלי הירייה, התש"ט-1949 קובע שלא יינתן רישיון אם קצין משטרה בכיר קבע שיש מניעה לכך מטעמים של שלום הציבור וביטחונו. החוק לא מזכיר "רישום פלילי" במפורש. כל עברו הפלילי של המבקש נבחן דרך המילים "שלום הציבור וביטחונו".

הנוהל העדכני מבהיר את מעמדה של המשטרה. בנוסחים הקודמים דובר על "המלצת המשטרה", ובנוסח 4 המילה הוחלפה ב"קביעה", והקצין המוסמך מכונה "הגורם הקובע במשטרה". המשמעות המעשית: כשהמשטרה קובעת שיש מניעה, פקיד הרישוי לא יכול לתת רישיון. לכן ההתמודדות האמיתית עם סירוב מטעמי עבר פלילי היא מול המשטרה, גם כשההחלטה נשלחת אליכם על נייר של המשרד לביטחון לאומי.

את חוות הדעת מכין מדור חוות דעת רישוי נשק במחלקת חותם שבחטיבת החקירות במשטרה. המדור עוסק גם בבקשות חדשות וגם בחידוש ובביטול של רישיונות קיימים. כלומר, אותן אמות מידה חלות גם על מי שמחזיק רישיון שנים ופתאום מקבל הודעה על כוונה לבטל אותו.

רישום פלילי ורישום משטרתי: מה המשטרה בודקת?

הבחנה אחת היא הבסיס לכל השאר: "מידע פלילי" הוא מונח-על שכולל שני מרשמים שונים. חוק המידע הפלילי ותקנת השבים מגדיר מידע פלילי כמידע מהמרשם הפלילי ומהמרשם המשטרתי. כשמבקשים רישיון נשק, המשטרה בודקת את שניהם, ועוד כמה מאגרים שאינם חלק מאף אחד מהם. הסבר מלא על שני המרשמים יש במאמר על חוק המידע הפלילי ותקנת השבים.

לפי סעיף 3א לנוהל, כל בקשה, חידוש או ביטול עוברים קודם סינון ממוחשב מול המקורות האלה:

המשמעות: אדם שאין לו אף הרשעה, ושתעודת היושר שלו "נקייה", עדיין יכול לקבל סירוב. תעודת יושר מציגה רק חלק מהמידע. המשטרה, כשהיא קובעת לגבי רישיון נשק, רואה את כל השכבות. למה תעודת היושר לא מראה הכול מוסבר במאמר האם רישום משטרתי מופיע בתעודת יושר.

איך המשטרה ממיינת עבירות? ארבע קבוצות

כדי לפשט את הבדיקה, הנוהל ממיין את כל סעיפי העבירות לארבע קבוצות. הנוסח החדש שינה את שמות הקבוצות. בעבר קבוצה א' כונתה "סירוב אוטומטי" וקבוצה ג' "אישור אוטומטי", והיום הן מתוארות לפי רמת המסוכנות שהן מעידות עליה.

קבוצה א': עבירות ברף הגבוה של מסוכנות

עבירות חמורות במהותן: אלימות שנסיבותיה חמורות, איומים לבצע עבירות אלימות חמורות, עבירות ביטחון חמורות, עבירות מין חמורות, סחר בסמים, הצתות ועבירות שבוצעו תוך שימוש בכלי ירייה. לפי הנוהל, ככלל, כשלאדם יש רישום בעבירה מקבוצה זו, הסיכוי לסירוב "נשקל בכובד ראש" מול שיקולים אחרים. זה כבר לא נוסח של סירוב אוטומטי, אבל בפועל זה המקום הקשה ביותר להתמודד ממנו.

קבוצה ב': עבירות שמעוררות ספק

עבירות פחות חמורות מאלה שבקבוצה א'. כאן הנוהל קובע שכל מקרה נשקל לפי נסיבותיו, תוך איזון בין אמות המידה שאפרט בהמשך. רוב המקרים שמגיעים אליי נמצאים בקבוצה הזו, ובה יש הכי הרבה מקום לטיעון.

קבוצה ג': עבירות שאינן רלוונטיות למסוכנות

עבירות שלפי טיבן אינן מצביעות על מסוכנות לנשיאת נשק. הנוהל קובע שרישום בעבירה כזו, כשלעצמו, אינו מצדיק סירוב. אבל יש לכך סייג חשוב: ניתן לקחת אותה בחשבון כשהיא מצטרפת לעבירות נוספות, באופן שמעיד על מסוכנות, על חוסר אמינות או על חוסר כיבוד החוק. ובתיקים פתוחים וסגורים, תיק בודד מקבוצה ג' יכול להוות עילה לסירוב אם נסיבותיו מעידות על התנהגות או על אופי שמצביעים על מסוכנות או על שיקול דעת לקוי.

קבוצה ד': קבוצה סטטיסטית

זו קבוצה חדשה בנוסח 4. היא כוללת עבירות שנקבע לגביהן, בתרחישים ובצירופים מסוימים, שהן מעלות סיכון. הקבוצה יכולה לכלול עבירות מכל אחת משלוש הקבוצות האחרות. הנוהל לא מפרט אילו עבירות או צירופים נכללים בה. המשמעות המעשית היא שגם צירוף של עבירות שכל אחת מהן נראית שולית יכול להדליק נורה אדומה במערכת.

מה שוקלים מעבר לסוג העבירה?

הסיווג לקבוצות הוא רק נקודת הפתיחה. סעיף 3ב לנוהל מונה את אמות המידה העיקריות להפעלת שיקול הדעת לגבי המידע הפלילי של המבקש:

  1. חומרת העבירות, ו"עבירות" כולל כאן גם עבירות שהמבקש נחשד בהן ולא הורשע.
  2. חומרת העונש שהוטל, אם הוטל.
  3. משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות.
  4. גיל המבקש בעת ביצוע העבירות.
  5. מספר פרטי הרישום הפלילי או המשטרתי, מהותם, תכיפותם ונסיבותיהם.
  6. שיקול דעת לקוי של המבקש, כפי שעולה מחומרי המשטרה.
  7. התנהגות המבקש, כפי שהיא עולה מחומרי המשטרה.

שני השיקולים האחרונים נוספו בנוסח החדש, והם מרחיבים מאוד את שיקול הדעת. הם מאפשרים לסרב לא רק בגלל מה שאדם עשה לפי פסק דין, אלא בגלל האופן שבו המשטרה מתרשמת מהתנהגותו בחומרים שבידיה. מצד שני, הם פותחים גם פתח לטיעון: אם הבעיה היא "שיקול דעת לקוי" לפני עשר שנים, אפשר להראות מה השתנה מאז.

בנוסף, כל מידע רלוונטי שיש במערכות המידע של המשטרה ויכול לשפוך אור על אופי או התנהגות נשקל. זה סעיף פתוח במכוון.

תיק פתוח: האם אפשר לקבל רישיון נשק עם רישום פלילי שעוד לא הוכרע?

תיק שבו הוגש כתב אישום ועוד לא ניתן פסק דין, תיק מב"ד, הוא חלק מהרישום הפלילי. הנוהל קובע שהמשטרה רשאית לבחון מידע רלוונטי מתיקים כאלה, ושככלל תיק בודד מקבוצה ג' לא יהיה עילה לסירוב, אלא אם נסיבותיו מעידות על התנהגות או אופי שמצביעים על מסוכנות. לצורך ההחלטה, אנשי המקצוע במדור יכולים לבקש את עמדת יחידות החקירה, התביעה והפרקליטות.

בפועל, כשתלוי ועומד נגדכם כתב אישום בעבירת אלימות, איומים או עבירה אחרת מקבוצה א' או ב', הסיכוי לקבל רישיון בזמן שהתיק מתנהל נמוך מאוד. לעתים קרובות נכון יותר לסיים את ההליך הפלילי, ובמקרים המתאימים להשקיע במאמץ להימנע מהרשעה, לפני שמגישים בקשה. כאן ההליך הפלילי וההליך המנהלי משפיעים זה על זה, וכדאי לתכנן אותם יחד.

למה תיק סגור לא מבטיח רישיון, גם כשהרישום המשטרתי בוטל?

זו הטעות הנפוצה ביותר שאני פוגש. אנשים בטוחים ש"התיק נסגר, אז אין לי כלום". מבחינת רישוי נשק, ההנחה הזו לא נכונה, וזה נכון אפילו כשהרישום המשטרתי עצמו בוטל.

מה הנוהל אומר על תיקים סגורים

סעיף 3ג(1)(ב) לנוהל קובע שהמשטרה רשאית לבחון מידע רלוונטי מתיקי חקירה שנסגרו בעבירות מקבוצות א' או ב', בהתחשב בכך שיש בהם ראיות מנהליות. הנוהל מכיר בכך שאלה תיקים שלא הגיעו לממצא משפטי, ולכן קובע שיש לבחון אותם בזהירות הנדרשת. אבל זהירות איננה פסילה.

הנקודה החשובה ביותר היא זו: הנוסח העדכני קובע במפורש שניתן להסתמך גם על תיקים שנסגרו מחוסר אשמה פלילית, ובלבד שקיימות ראיות מנהליות מספיקות לצורך הקביעה. תיק שנסגר מחוסר אשמה לא נרשם בכלל במרשם המשטרתי. סעיף 27(א)(2) לחוק המידע הפלילי מוציא אותו מהגדרת "תיק סגור". ובכל זאת, לפי הנוהל, המשטרה רשאית לשקול את החומר שבו כשהיא קובעת לגבי רישיון נשק.

למה ביטול הרישום המשטרתי לא פותר הכול

ביטול רישום משטרתי, לפי סעיף 33 לחוק המידע הפלילי, הוא צעד חשוב. הוא מוציא את התיק מהמרשם המשטרתי, וכך הוא לא יוצג לגופים שזכאים לקבל ממנו מידע. אבל צריך להבין את הגבול שלו:

אין זה אומר שאין טעם לפעול. שינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה או ביטול רישום משטרתי מחזקים מאוד את הטיעון, ולעתים הם ההבדל בין סירוב לאישור. אבל הם צריכים לבוא יחד עם טיעון ענייני מול הגורם הקובע במשטרה, ולא במקומו. מי שמגיש בקשה חדשה רק משום שהרישום בוטל, בלי להתייחס לחומר עצמו, עלול לקבל את אותה תשובה.

כשמדובר בהחלטה שמשפיעה על שנים קדימה, שווה לבחון את התיק לפני שמגישים. לייעוץ ראשוני על בקשה לרישיון נשק עם רישום פלילי או משטרתי, אפשר ליצור קשר עם המשרד.

האם מידע מודיעיני לבדו יכול להביא לסירוב?

כן. זה אולי הנושא הכי מתסכל עבור מבקשים, כי אין להם דרך לדעת מה נאמר עליהם ומי אמר את זה. מידע מודיעיני הוא אחד ממקורות המידע שהנוהל מונה במפורש, והוא יכול לשמש תשתית לקביעה שלילית גם כשאין שום רישום פלילי או משטרתי.

בנוסח הקודם של הנוהל (נוסח 2, 2021) נקבע שמידע מודיעיני ייבחן לפי נסיבות העבירות, הזמן שחלף, הגיל בעת ביצוען, מספר הידיעות, ומהימנות המידע ועדכניותו. בנוסח 4 החלק הזה הושחר כמעט כולו ונמחק מהנוסח שפורסם לציבור, בנימוק של סעיף 14(א)(9) לחוק חופש המידע וחשש לחשיפת שיטות עבודה. כלומר, אמות המידה המדויקות לשקילת מידע מודיעיני אינן גלויות היום.

הנוהל כן קובע במפורש, בסעיף 4ג, שהמידע העולה מתיקי מב"ד, מתיקים סגורים וממידע מודיעיני, שטרם הגיעו לכדי ממצא משפטי, יישקל בזהירות ומתוך הקפדה יתרה. זה עיגון חשוב, כי הוא מאפשר לטעון בערר ובבית המשפט שהמידע לא נבחן בזהירות הנדרשת: שהוא ישן, יחיד, ממקור לא מהימן או שלא נבדק.

בהליך בבית המשפט, מידע מודיעיני מוצג בדרך כלל לשופט בלבד, במעמד צד אחד, ולא לעותר ולעורך דינו. השופט בוחן את המידע ואת מהימנותו, אבל העותר לא רואה אותו. זה מגביל את יכולת ההגנה, ולכן חשוב שעורך הדין יידע לשאול את השאלות הנכונות: כמה ידיעות יש, מאיזו תקופה, האם הן מוצלבות, והאם מישהו בדק אותן.

תיקי נוער ורישום שהתיישן

הנוהל מקדיש התייחסות נפרדת לשני מצבים שבהם המשקל של המידע נמוך יותר.

תיקי נוער. המשקל שניתן לתיק סגור בעבירה שבוצעה כשהאדם היה קטין יהיה נמוך מזה של תיק סגור של בגיר, באופן יחסי לגילו בזמן העבירה. קביעה שלילית שמבוססת על תיק סגור של קטין, או בעיקר על תיקי נוער, יכולה להינתן רק על ידי רמ"ד חוות דעת רישוי נשק, ולא על ידי בוחן מן השורה. ככל שהקביעה נשענת בעיקר על תיק כזה, הבקשה מועברת להתייחסות נציג של מדור נוער.

רישום פלילי שהתיישן. ככלל, פרטי רישום פליליים לא יילקחו בחשבון אחרי שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיפים 18 עד 20 לחוק המידע הפלילי. אבל במקרה של ריבוי עבירות או עבירות חמורות, הנוהל מתיר להיעזר גם ברישום שהתיישן, "לפי העניין והצורך". חישוב מועדי ההתיישנות והמחיקה אפשר לעשות במחשבון התיישנות ומחיקת רישום פלילי.

יש גם כלל מוחלט אחד: אם קיימת נגד המבקש הכרזה תקפה הרלוונטית למסוכנות, המשטרה תסרב ולא תינתן קביעה חיובית כל עוד ההכרזה בתוקף.

האם קל יותר לבטל רישיון קיים או לסרב לבקשה חדשה?

יש כאן הבחנה חשובה לטובת מחזיקי רישיון. סעיף 4 לנוהל, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בעניין 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, ועל עת"מ 64929-03-16 סיטבון נ' האגף לרישוי כלי ירייה ומשטרת ישראל, קובע שנדרשת רמה ראייתית גבוהה יותר כדי לא לחדש רישיון, ובוודאי כדי לבטל אותו, מזו שנדרשת כדי לדחות בקשה ראשונה.

לפי הנוהל, כדי לבטל או לא לחדש, צריך להיווכח שהתשתית הראייתית היא כזו שיש חשש ממשי לסכנה לשלום הציבור ובטחונו אם בעל הרישיון ימשיך לשאת נשק, או שיש סיכוי משמעותי שבעל הרישיון ביצע את העבירה. מי שמחזיק רישיון שנים בלי בעיות ומקבל הודעה על ביטול בגלל תיק שנפתח ונסגר, יכול להיאחז בכלל הזה.

חשוב להבחין בין זה לבין ביטול רישיון בידי בית המשפט הפלילי. לפי סעיף 18א לחוק כלי הירייה, בית המשפט שמרשיע אדם רשאי, לבקשת התובע, לבטל את רישיונו ולקבוע תקופה שבה לא יינתן לו רישיון חדש. בעבירת אלימות כלפי בן משפחה זו ברירת המחדל, אלא אם בית המשפט החליט אחרת מנימוקים מיוחדים. זה הליך נפרד מהקביעה המנהלית של המשטרה, ולכן כדאי להתייחס לו כבר בטיעונים לעונש.

קיבלתם סירוב: בחינה מחדש, ערר ועתירה מנהלית

בחינה מחדש

לפי סעיף 5 לנוהל, אחרי ערר או בקשה חדשה בעקבות קביעה שלילית, המשטרה בוחנת את קביעתה שוב לפי אמות המידה ולפי המידע העדכני שבידיה. כלומר, ההחלטה אינה סופית. כשחולף זמן, כשהרישום משתנה (ביטול, שינוי עילה, התיישנות), או כשמוצג מידע חדש, אפשר לבקש בחינה מחדש.

ערר לממונה במשרד לביטחון לאומי

מי שהבקשה שלו נדחתה רשאי להגיש ערר לממונה מטעם המשרד לביטחון לאומי או לאגף רישוי כלי ירייה. לפי סעיף 12(ג1) לחוק כלי הירייה, את הערר מגישים בכתב תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה, והממונה מחליט בו תוך 45 ימים מהיום שהערר הגיע לידיו. לפי הנוהל, הערר מועבר לגורם הקובע במשטרה, שמטפל בו, והתשובה נמסרת לעורר דרך הממונה. את הטופס והנחיות ההגשה אפשר למצוא בדף השירות של המשרד לביטחון לאומי.

הערר הוא המקום לטיעון ענייני ומבוסס. ערר טוב לא מסתפק ב"אני אדם נורמטיבי". הוא מתייחס לקבוצת העבירה, לזמן שחלף, לגיל, לנסיבות, לעילת הסגירה, לשיקום ולצורך בנשק, ומצרף מסמכים: החלטת סגירה, אישור ביטול רישום, המלצות ממקום העבודה, ולפעמים חוות דעת מקצועית.

חובת הנמקה, והחריג שלה

לפי סעיף 9(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הנוהל קובע שאין חובה לנמק סירוב "כאשר גילוי הנימוקים עלול להביא לפגיעה בשלומו של אדם או בדרכי פעולה של המשטרה". זה מסביר למה מכתבי סירוב רבים כל כך לקוניים. ועדיין, לפי הנוהל, כדי שזכות הטיעון תמומש כראוי, הגורם הקובע מוסר לממונה את החלטתו בערר.

מתי אין מנוס מעתירה מנהלית?

הנוהל עצמו קובע, בסעיף 6ה, שאם ההחלטה בערר היא סירוב, רשאי המבקש להגיש עתירה מנהלית. העתירה מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים, כי פרט 11(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 מעביר אליו החלטות של רשות לפי חוק כלי הירייה. גם כאן יש מועד קצר להגשה, ולכן לא כדאי לחכות אחרי שהערר נדחה.

יש מקרים שבהם עתירה היא הדרך היחידה לקבל תשובה עניינית: כשהסירוב לא מנומק כלל, כשהערר נדחה בלי התייחסות לטענות, כשהקביעה נשענת על מידע מודיעיני שאי אפשר לבחון בדרך אחרת, או כשמבטלים רישיון קיים על סמך תיק שנסגר. בעתירה בית המשפט יכול לבחון את החומר, כולל החסוי, ולבדוק אם ההחלטה סבירה ומידתית ואם ניתן לחומר המשקל הנכון.

חשוב לדעת: בית המשפט לא מחליף את שיקול הדעת של המשטרה בשיקול דעתו, ולרשות יש מרחב רחב בתחום הזה, כי רישיון נשק אינו זכות מוקנית. לכן עתירה טובה מתמקדת בפגמים בהחלטה: מידע שלא נבחן בזהירות שהנוהל עצמו דורש, שיקולים שלא נשקלו, סטייה מאמות המידה של הנוהל, או חוסר מידתיות.

טיפים מעשיים לפני שמגישים בקשה לרישיון נשק עם רישום פלילי או משטרתי

שאלות נפוצות על רישיון נשק ורישום פלילי

האם אפשר לקבל רישיון נשק עם רישום פלילי?

כן, במקרים מסוימים. הרשעה בעבירה מקבוצה ג', שאינה מעידה על מסוכנות, אינה מצדיקה כשלעצמה סירוב. בעבירות מקבוצה ב' כל מקרה נשקל לפי נסיבותיו, ובעבירות מקבוצה א' הסיכוי לסירוב גבוה מאוד.

התיק שלי נסגר מחוסר ראיות. האם זה יכול למנוע ממני רישיון?

כן. לפי הנוהל, המשטרה רשאית לשקול תיקים סגורים בעבירות מקבוצות א' ו-ב' כשיש בהם ראיות מנהליות, בזהירות הנדרשת. הנוסח העדכני מאפשר להסתמך אפילו על תיק שנסגר מחוסר אשמה, אם יש בו ראיות מנהליות מספיקות.

ביטלתי את הרישום המשטרתי. עכשיו אקבל רישיון?

לא בהכרח. ביטול הרישום מסיר את התיק מהמרשם המשטרתי, אבל לא מוחק את חומר החקירה, את המידע המודיעיני או את המרשם הפנימי. הוא מחזק את הבקשה, אבל צריך להתייחס גם לנסיבות התיק עצמו.

אין לי שום רישום, ובכל זאת קיבלתי סירוב. איך זה אפשרי?

ייתכן שהסירוב מבוסס על מידע מודיעיני, על תלונה שהוחלט לא לחקור, או על מידע אחר במערכות המשטרה. במקרים כאלה המשטרה לא תמיד חייבת לנמק, ולכן לעתים רק ערר או עתירה מנהלית יאפשרו לבחון את הבסיס להחלטה.

מה ההבדל בין ערר לעתירה מנהלית?

ערר מוגש לממונה במשרד לביטחון לאומי, והמשטרה בוחנת בו שוב את קביעתה. עתירה מנהלית מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים אחרי שהערר נדחה, ובה שופט בוחן אם ההחלטה התקבלה כדין, כולל עיון בחומר חסוי.

האם תיק מגיל צעיר ימנע ממני רישיון?

המשקל של תיק סגור מתקופת קטינות נמוך יותר, וקביעה שלילית שמבוססת בעיקר עליו יכולה להינתן רק על ידי ראש מדור חוות דעת רישוי נשק, ולעתים בהתייעצות עם מדור נוער.

לסיכום

ההחלטה אם לתת רישיון נשק למי שיש לו עבר פלילי או משטרתי אינה טכנית. היא נשענת על קביעה של המשטרה, שמחייבת את פקיד הרישוי ושנבחנת לפי אמות מידה רחבות: קבוצת העבירה, הזמן שחלף, הגיל, ההתנהגות ושיקול הדעת כפי שהם עולים מכל חומרי המשטרה. רישום פלילי ורישום משטרתי הם שני דברים שונים, אבל לעניין רישוי נשק שניהם נבדקים, ולצדם גם מידע מודיעיני ומאגרים פנימיים.

תיק סגור, ואפילו רישום משטרתי שבוטל, אינם ערובה לרישיון. מידע מודיעיני יכול להוות תשתית לסירוב גם בלי שום רישום. ובמקרים מסוימים, כשהסירוב לא מנומק או כשהערר נדחה בלי התייחסות עניינית, אין מנוס מעתירה מנהלית. מצד שני, הנוהל עצמו דורש זהירות יתרה בשקילת מידע שלא הגיע לממצא משפטי, ורמה ראייתית גבוהה יותר לביטול רישיון קיים, וזה בדיוק המקום לטיעון משפטי.

לפני שאתם מגישים בקשה, ערר או עתירה, שווה לבחון את התיק ואת המידע שעליו נשענת ההחלטה. לייעוץ בבקשה לרישיון נשק, בערר על סירוב או בעתירה מנהלית, צרו קשר עם המשרד.

תפריט נגישות