אחריות פלילית דורשת שליטה של האדם על פעולותיו, מתוך תפיסה שאי אפשר להאשים מי שאינו מסוגל לשלוט בתנועות גופו. לכן סעיף 34ז לחוק העונשין קובע שהעדר שליטה על התנועות הגופניות הוא סייג לאחריות פלילית. מי שפעל מתוך שינה, בהתקף עוויתי או כשאדם אחר הזיז את ידו בכוח, לא יישא באחריות למעשה, כי לא הייתה לו בחירה אמיתית.

במאמר נסביר מה בדיוק קובע החוק, אילו מצבים נכנסים לגדר הסייג ואילו לא, במה הוא שונה מאי-שפיות, מכורח ומשכרות, ומתי אדם שהביא את עצמו למצב כזה יישא בכל זאת באחריות.

מה קובע סעיף 34ז לחוק העונשין על העדר שליטה?

לפי סעיף 34ז, אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה אם לא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו, מחמת היעדר שליטה על תנועותיו הגופניות לגבי אותו מעשה. הסעיף מונה דוגמאות מפורשות:

המילה "כמו" שבסעיף מלמדת שהרשימה אינה סגורה. המבחן הוא אחד: האם לאדם הייתה, בפועל, יכולת לבחור אם לבצע את התנועה. הנוסח המלא של הסעיף זמין בחוק העונשין באתר נבו.

בלשון היומיום מדברים על "פטור", אבל בחוק מדובר ב"סייג לאחריות פלילית", אחד מסייגי הפרק הכללי. המשמעות המעשית: כשהסייג חל, אין הרשעה כלל, גם אם המעשה עצמו גרם נזק חמור.

אילו מצבים נחשבים אובדן שליטה על הגוף?

שליטה פיזית של אדם אחר

הדוגמה הקלאסית היא כפייה גופנית: אדם אוחז בכוח בידו של ראובן ומטיח אותה בפניו של אחר. התנועה לא יצאה מרצונו של ראובן, ולכן אין לייחס לו את המכה. חשוב להבחין: הסייג חל רק כשהכפייה הייתה פיזית ממש ובלתי ניתנת להתגברות, ולא כשאדם "רק" אוים.

תהליך פנימי בגוף

מצבים כמו התקף אפילפסיה, עווית שרירים, תנועה בשינה או פעולה תחת היפנוזה נובעים מתהליך פנימי שהאדם אינו שולט בו. בכל אלה הגוף "פועל" בלי שהרצון מכוון אותו. בפועל, הטענה נבחנת בדרך כלל על סמך מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחה, ולא על סמך עדות הנאשם בלבד.

מכשול חיצוני שמונע פעולה

לפעמים אדם רוצה לפעול אבל נסיבה חיצונית מונעת זאת ממנו, למשל דלת שננעלה ונתקעה ומונעת ממנו לצאת ולהציל את בנו שבחצר. כאן נדרש דיוק: סעיף 34ז עוסק בשליטה על תנועות הגוף. מכשול חיצוני כזה נבחן בדרך כלל דרך השאלה אם הייתה לאדם יכולת מעשית לפעול, ואם היה בידו למנוע את התוצאה הקטלנית. התוצאה דומה: החוק אינו מטיל אחריות על מי שלא יכול היה לעשות דבר.

האם הסייג חל גם כשמדובר במחדל?

כן. בחוק העונשין "מעשה" כולל גם מחדל, כלומר הימנעות מעשייה שיש חובה לעשותה. הורה מחויב להציל את ילדו מסכנה. אם ברגע הקריטי הוא לוקה בשיתוק פתאומי שמונע ממנו פיזית להושיט יד, הוא לא יישא באחריות על אי-ההצלה, כי לא הייתה לו אפשרות לבחור לפעול.

מנגד, מי שהיה מסוגל לפעול ובחר שלא, או שיכול היה להזעיק עזרה בדרך אחרת ולא עשה זאת, לא ייהנה מהסייג. בית המשפט בוחן מה עמד לרשות האדם בפועל באותו רגע, ולא רק את המכשול העיקרי.

אם נחקרתם או הוגש נגדכם כתב אישום, ואתם סבורים שהמעשה נעשה בלי שליטה, חשוב לבנות את הטענה כבר מהשלב הראשון. לייעוץ ראשוני עם עו"ד ציון אבנילוב, צרו קשר ונבחן יחד את החומר הרפואי והעובדתי בתיק.

במה שונה העדר שליטה מאי-שפיות, כורח ושכרות?

אי-שפיות (סעיף 34ח)

סעיף 34ח פוטר מי שבשל מחלה שפגעה ברוחו או ליקוי בכושרו השכלי היה חסר יכולת של ממש להבין את מעשהו או את הפסול שבו, או להימנע מעשייתו. ההבדל המרכזי הוא במקור: באי-שפיות הסיבה היא מחלת נפש או ליקוי שכלי. ההבדל גם מעשי: כשנקבע שנאשם ביצע את המעשה אך לא היה בר-עונשין בשל מחלתו, בית המשפט רשאי להורות על אשפוזו או על טיפול מרפאתי לפי סעיף 15(ב) לחוק לטיפול בחולי נפש.

כורח וצורך (סעיפים 34יב ו-34יא)

במצבים של לחץ נפשי או איומים, האדם עדיין שולט בתנועותיו. הוא בוחר לפעול, גם אם הבחירה כפויה וקשה. לכן אין כאן היעדר שליטה, והטענה תיבחן במסגרת הגנות אחרות: כורח (סעיף 34יב), כשאדם נצטווה לפעול תחת איום בפגיעה חמורה, או צורך (סעיף 34יא), כשהמעשה נדרש באופן מיידי כדי להציל חיים, חירות, גוף או רכוש. לכל אחת מההגנות האלה תנאים משלה.

שכרות (סעיף 34ט)

שכרות מסדירה החוק בנפרד. מי שהגיע לשכרות שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו, למשל כשסיממו אותו בלי ידיעתו, פטור מאחריות. אבל מי שגרם לשכרות בעצמו ומדעת, רואים אותו כמי שפעל במחשבה פלילית, ובעבירת תוצאה כמי שפעל באדישות. לכן שתייה או צריכת סמים מרצון אינן הופכות התנהגות לבלתי נשלטת בעיני החוק.

מה קורה כשאדם הביא את עצמו למצב של אובדן שליטה?

כאן נכנסת דוקטרינת "פעולה חופשית במקור", הקבועה בסעיף 34יד. הסייג של סעיף 34ז לא יחול אם האדם העמיד את עצמו במצב בהתנהגות נשלטת ופסולה, והיה מודע, או שאדם מן הישוב במקומו יכול היה להיות מודע, לכך שבמצב הזה הוא עלול לבצע את המעשה.

במילים אחרות: במקרים בהם אדם יצר מרצונו מצב של העדר שליטה וצפה את האפשרות שהדבר יוביל לעבירה, או שהיה עליו לצפות אותה, אפשר להטיל עליו אחריות פלילית. דוגמאות:

במקרים כאלה רואים את האדם כמי שפעל במחשבה פלילית בעבירת התנהגות, או באדישות בעבירת תוצאה. מי שנכנס למצב כדי לבצע את העבירה ייחשב כמי שפעל בכוונה. למשמעות של כל אחת מהדרגות האלה ראו את המאמר על היסוד הנפשי בעבירה הפלילית.

איך מוכיחים טענה של אובדן שליטה בבית המשפט?

לפי סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, אם התעורר ספק סביר שמא מתקיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, הסייג יחול. כלומר, הנאשם אינו צריך להוכיח את הטענה עד הסוף, אבל עליו להניח לה בסיס ראייתי ממשי שיעורר ספק כזה.

בפועל, טענה כזו נשענת בדרך כלל על:

מהסיבה האחרונה, לגרסה שנמסרת בחקירה באזהרה במשטרה יש משקל רב. גרסה שמשתנה לאורך ההליך עלולה לפגוע באמינות הטענה. טענה שמועלית רק בשלב מאוחר, בלי תיעוד, מתקבלת בדרך כלל בספקנות.

שאלות נפוצות על העדר שליטה

האם הסייג חל על כל עבירה?

הסייג הוא חלק מהפרק הכללי של חוק העונשין, ולכן הוא יכול לחול על כל עבירה. עם זאת, הוא כפוף לחריג של סעיף 34יד, כשאדם הביא את עצמו למצב בהתנהגות פסולה.

האם לחץ נפשי קיצוני נחשב חוסר שליטה?

בדרך כלל לא. מי שפועל מתוך לחץ, פחד או כעס עדיין שולט בתנועותיו. טענות כאלה נבחנות במסגרת כורח, צורך או כנסיבות לקולה בעונש.

מה ההבדל בין שינה לבין נהיגה בעייפות?

תנועה בשעת שינה עצמה יכולה להיכנס לגדר הסייג. אבל נהג שהרגיש עייפות והמשיך לנהוג עלול לשאת באחריות לפי סעיף 34יד, כי יכול היה לצפות שיירדם.

האם צריך חוות דעת רפואית?

החוק אינו מחייב זאת במפורש, אבל בפועל קשה מאוד לבסס טענה כזו בלי תיעוד רפואי או חוות דעת מומחה. ככל שהבסיס הרפואי מוצק יותר, כך גדל הסיכוי לעורר ספק סביר.

האם מי שזוכה בגלל אי-שפיות יוצא לחופשי?

לא בהכרח. כשנקבע שהנאשם ביצע את המעשה אך לא היה בר-עונשין בשל מחלתו, בית המשפט רשאי להורות על אשפוז או טיפול מרפאתי. זה ההבדל המעשי המרכזי בין אי-שפיות לבין העדר שליטה מסיבה אחרת.

לסיכום, הסייג נועד להבטיח שאדם לא יורשע על תנועה שלא בחר בה. החוק מגדיר את המצבים שבהם הוא חל, ומציב גבול ברור באמצעות דוקטרינת "פעולה חופשית במקור": מי שהביא את עצמו למצב ביודעין, או שיכול היה לצפות את התוצאה, יישא באחריות.

טענה של אובדן שליטה דורשת הכנה מקצועית, ראיות רפואיות וגרסה עקבית. לייעוץ בתיק פלילי, צרו קשר עם משרד עו"ד ציון אבנילוב, ונבחן את הנסיבות של המקרה שלכם.

תפריט נגישות