אחריות קפידה – עיקרון חריג במשפט הפלילי

אחריות קפידה היא עיקרון חריג במשפט הפלילי. בעבירות מסוג זה התביעה אינה צריכה להוכיח יסוד נפשי כגון מחשבה פלילית או רשלנות. די בהוכחת היסוד העובדתי, כלומר שהמעשה האסור התרחש בנסיבות שבחוק, כדי להרשיע. בכך היא שונה מרוב העבירות, הדורשות הוכחת מחשבה פלילית, או רשלנות.

עם זאת, אין מדובר באחריות "אוטומטית". החוק משאיר לנאשם הגנה, מגביל את העונש ומחייב שהמחוקק יקבע במפורש אילו עבירות שייכות לקבוצה הזו. במאמר נסביר את התנאים, את ההגנה, את העונשים ואת המשמעות המעשית למי שעומד מול אישום כזה.

מהי אחריות קפידה ובמה היא שונה מעבירה רגילה?

הכלל בחוק העונשין הוא שאדם מבצע עבירה רק אם עשה אותה במחשבה פלילית, כלומר במודעות לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות התוצאה. חריג אחד הוא עבירות רשלנות, שבהן די בכך שאדם מן הישוב יכול היה להיות מודע. החריג השני, והקיצוני יותר, הוא העבירות שבהן התביעה פטורה מהוכחת כל יסוד נפשי.

בעבירה רגילה התביעה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר גם את המעשה וגם את מה שהיה בראשו של הנאשם. בעבירות מהסוג שבו עוסק המאמר מספיק להוכיח את המעשה ואת הנסיבות. מכאן ואילך, אם הנאשם רוצה להשתחרר מאחריות, עליו להראות שלא היה אשם.

איפה העיקרון מעוגן בחוק העונשין?

סעיף 19(2) לחוק העונשין מכיר בקבוצה הזו של עבירות כחריג לדרישת המחשבה הפלילית, וסעיף 22 מפרט את הכללים שלה. לפי סעיף 22(א), אדם נושא באחריות כזו רק אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, בית המשפט אינו רשאי "להחליט" בעצמו שעבירה חדשה פטורה מיסוד נפשי.

החוק שומר גם על עבירות ותיקות, שנחקקו לפני שהסעיף נכנס לתוקף ונקבע לגביהן בדין, לרבות בהלכה פסוקה, שאינן דורשות יסוד נפשי. לכן חלק מהעבירות בקבוצה הזו מוגדרות כך בלשון החוק עצמו, וחלקן בפסיקה. את נוסח הסעיפים אפשר לקרוא בחוק העונשין באתר נבו.

האם נאשם יכול להתגונן מפני עבירה כזו?

כן. לפי סעיף 22(ב), אדם לא יישא באחריות אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות, וגם עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. שני התנאים מצטברים. לא די בכך שהנאשם לא ידע על ההפרה; עליו להראות גם שפעל באופן אקטיבי למנוע אותה.

שימו לב לניסוח: החוק אינו מסתפק ב"תום לב". אדם יכול לפעול בתום לב מלא ועדיין להתרשל, למשל כשלא בדק דבר שאדם סביר היה בודק. במקרה כזה ההגנה לא תעמוד לו. השאלה מה נחשב "כל שניתן" בנסיבות מסוימות נבחנת לפי העובדות של כל תיק, ולכן ההכנה הראייתית חשובה כל כך.

מי צריך להוכיח מה?

כאן נמצא היפוך הנטל. התביעה עדיין חייבת להוכיח מעבר לספק סביר את היסוד העובדתי של העבירה. אבל את ההגנה של סעיף 22(ב) צריך להוכיח הנאשם עצמו, כי החוק קובע במפורש: "הטוען טענה כאמור – עליו הראיה". זה שונה מסייגים רגילים, שבהם די לעורר ספק סביר.

איך נראית ההגנה בפועל?

במקרים רבים מדובר בעסק או במעסיק, וההגנה נשענת על ראיות לכך שהיו נהלים, פיקוח והדרכה. למשל:

בהיעדר תיעוד, קשה מאוד להוכיח שנעשה "כל שניתן". לכן כדאי לבחון את ההגנה כבר כשמתקבלת דרישה או התראה מהרשות, ולא רק אחרי הגשת כתב אישום. לייעוץ עם עו"ד ציון אבנילוב לפני חקירה או לאחר קבלת התראה, צרו קשר.

האם אפשר לקבל מאסר על עבירה של אחריות קפידה?

סעיף 22(ג) קובע שלעניין אחריות לפי הסעיף, לא יידון אדם למאסר אלא אם הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, כשההרשעה נשענת רק על המעשה, העונש יהיה בדרך כלל קנס. אם התביעה בחרה להוכיח גם יסוד נפשי והצליחה, ניתן להטיל גם מאסר, בכפוף לעונש המרבי שקבוע לעבירה.

חשוב לזכור שגם הרשעה כזו היא הרשעה פלילית לכל דבר. עשויות להיות לה השלכות מעבר לקנס, למשל על מרשם פלילי, על רישיונות או על מכרזים. בחלק מהתחומים קיים גם מסלול נפרד של קנס מנהלי, שאינו הליך פלילי רגיל. כדאי לברר מראש באיזה מסלול מטופל התיק.

אילו עבירות הן מהסוג הזה?

אין רשימה אחת. בדרך כלל מדובר בעבירות פיקוח ורגולציה, שבהן הציבור צריך הגנה וקשה להוכיח מה ידע כל גורם. כמה דוגמאות:

כדי לדעת אם עבירה מסוימת שייכת לקבוצה, יש לבדוק את לשון החיקוק ואת הפסיקה לגביו. עבירה ש"שותקת" לגבי היסוד הנפשי דורשת, ככלל, מחשבה פלילית.

מה ההבדל בין אחריות קפידה לאחריות מוחלטת?

באחריות מוחלטת, הוכחת המעשה מספיקה ואין לנאשם שום דרך להשתחרר, גם אם עשה כל מה שאפשר. החוק הישראלי, בנוסחו היום, אינו מטיל אחריות כזו בחוק העונשין: ההגנה של סעיף 22(ב) עומדת לנאשם בכל עבירה מהסוג הזה. זה ההבדל המהותי בין שני המושגים.

למה העיקרון שנוי במחלוקת?

הביקורת: המשפט הפלילי נשען על עקרון האשמה, כלומר אין עונש בלי אשם. הטלת אחריות בלי הוכחת יסוד נפשי, והעברת הנטל לנאשם, נתפסות כפגיעה בעיקרון הזה ובחזקת החפות.

ההצדקה: מנגד, בתחומים כמו בטיחות בדרכים, בריאות הציבור, איכות הסביבה וזכויות עובדים, קשה מאוד להוכיח מה ידע כל גורם בשרשרת. העיקרון מעודד זהירות מוגברת, והמחוקק איזן אותו באמצעות ההגנה שבסעיף 22(ב) והגבלת המאסר שבסעיף 22(ג).

שאלות נפוצות על אחריות קפידה

האם צריך להוכיח שהתכוונתי לעבור את העבירה?

לא. התביעה צריכה להוכיח רק את היסוד העובדתי. עם זאת, אם התביעה רוצה שבית המשפט יוכל לגזור מאסר, עליה להוכיח גם מחשבה פלילית או רשלנות.

האם "לא ידעתי" זו הגנה?

לא לבד. ההגנה של סעיף 22(ב) דורשת להוכיח גם שלא הייתה רשלנות וגם שנעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. אי-ידיעה בלבד אינה מספיקה.

האם תאגיד יכול להיות מואשם בעבירה כזו?

כן. עבירות רבות מהסוג הזה מופנות דווקא לחברות ולמעסיקים. בחלק מהחוקים קיימות גם הוראות נפרדות לגבי חובת פיקוח של נושאי משרה בתאגיד, ויש לבדוק אותן בכל חוק לגופו.

האם הרשעה כזו נרשמת במרשם הפלילי?

זו הרשעה פלילית, ולכן ככלל יש לה השלכה על המרשם, בכפוף לכללים של חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, שהחליף את חוק המרשם הפלילי. לפני הסדר טיעון או הודאה כדאי לבדוק את ההשלכות עם עורך דין.

מה לעשות כשמתקבלת התראה או זימון לחקירה?

לאסוף את המסמכים שמראים מה נעשה למניעת ההפרה, לא למסור גרסה בלי הכנה, ולהתייעץ עם עורך דין פלילי מוקדם ככל האפשר. בשלב הזה עוד אפשר לעיתים לתקן ולמנוע הליך.

אחריות קפידה היא כלי משפטי המאפשר להטיל אחריות פלילית גם כשלא הוכח יסוד נפשי. היא חשובה בתחומים רגישים, אך מעלה שאלות עקרוניות של צדק והוגנות, ולכן החוק מגביל אותה בהגנה ובהגבלת המאסר.

אם קיבלתם התראה, זימון לחקירה או כתב אישום בעבירה מהסוג הזה, חשוב לבחון מוקדם את ההגנות האפשריות ואת הראיות שבידיכם. לייעוץ משפטי, צרו קשר עם משרד עו"ד ציון אבנילוב.

תפריט נגישות