"אתה מסכים שנסתכל בטלפון?" השאלה הזו נשמעת בחדרי חקירות כמעט כל יום. רוב האנשים עונים "כן" מתוך לחץ, מתוך רצון להראות שאין להם מה להסתיר, או פשוט כי לא ידעו שאפשר לסרב. במשך שנים, החתימה על טופס הסכמה אפשרה למשטרה לעבור על הטלפון בלי לבקש צו מבית המשפט. חיפוש בטלפון בהסכמה הפך לכלי חקירה שגרתי.
באוגוסט 2025 קבע בית המשפט העליון, בעתירה של הסנגוריה הציבורית, שלמשטרה אין סמכות לחפש בחומר מחשב, לרבות טלפונים ניידים, על סמך הסכמה בלבד. הביטול נכנס לתוקף רק אחרי תקופת מעבר של 18 חודשים. המאמר מסביר מה נקבע, מה המצב עד סוף תקופת המעבר, ומה זה אומר לכם כחשודים או כנאשמים.
מה קובע החוק על חיפוש בטלפון?
לפי סעיף 23א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), חדירה לחומר מחשב והפקת פלט ממנו נחשבות לחיפוש. סעיף 23א(ב) קובע את התנאי:
"לא ייערך חיפוש כאמור בסעיף קטן (א), אלא על־פי צו של שופט לפי סעיף 23, המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט, לפי הענין, והמפרט את מטרות החיפוש ותנאיו שייקבעו באופן שלא יפגעו בפרטיותו של אדם מעבר לנדרש."
על הלשון הזו, שאינה מזכירה הסכמה, נשען פסק הדין. טלפון חכם מכיל היום את כל חייו של אדם: התכתבויות, תמונות, מיקומים, מידע רפואי וכלכלי, ומידע על אנשים אחרים. לכן המחוקק דרש שופט שיגדיר מראש מה מותר לחפש ולמה.
מה ההבדל בפועל בין צו לבין הסכמה?
צו לחיפוש בחומר מחשב אינו "אישור כללי". לפי סעיף 23א(ב), הצו צריך לציין במפורש שמותר לחדור לחומר המחשב, ולפרט את מטרות החיפוש ואת תנאיו, כך שהפגיעה בפרטיות לא תהיה גדולה מהנדרש. כלומר, שופט מגדיר מראש מה מחפשים, באיזה טווח זמן ובאילו סוגי מידע. בהסכמה, לעומת זאת, ההגבלה תלויה בעיקר בנוסח הטופס שהנחקר חתם עליו, ולעיתים קרובות בלחץ של חדר החקירות.
בג"ץ 8298/22: מה נקבע?
הסנגוריה הציבורית עתרה נגד הנחיית פרקליט המדינה ונגד נוהל של חטיבת החקירות במשטרה, שהתירו חיפוש בחומר מחשב על סמך הסכמת הנחקר. בפסק הדין, שניתן ב-31 באוגוסט 2025 (בג"ץ 8298/22 הסנגוריה הציבורית נ' היועצת המשפטית לממשלה), קיבל ההרכב פה אחד את העתירה. ההרכב כלל את הנשיא יצחק עמית, את המשנה לנשיא נעם סולברג ואת השופט דוד מינץ.
המשנה לנשיא סולברג, שכתב את חוות הדעת העיקרית, סיכם:
"משבאתי לכלל מסקנה כי המשטרה נעדרת סמכות לעריכת חיפוש מוסכם בחומר מחשב, בהעדר צו שיפוטי, סבורני כי אין מנוס מהפיכת הצו על-תנאי למוחלט […] ונורה על ביטול הסעיפים בנוהל המתירים חיפוש בחומר מחשב בהתבסס על הסכמת הנחקר."
השופט מינץ הוסיף שלא רק שאין בדין מסלול לחיפוש בחומר מחשב בלי צו, אלא שהמחוקק קבע במפורש שחיפוש כזה ייעשה רק על פי צו של שופט. הנשיא עמית הדגיש את הפוטנציאל המשמעותי לפגיעה בפרטיות, וקבע שנדרשת הסמכה מפורשת לחיפוש גם כשהחשוד מסכים לו.
תקופת המעבר: מה המצב עד שהביטול נכנס לתוקף?
בית המשפט לא ביטל את הנוהל מיד. כדי לאפשר למחוקק להסדיר את הנושא בחקיקה, אם יחליט לעשות זאת, נקבע שהביטול ייכנס לתוקף אחרי תקופת מעבר של 18 חודשים. פסק הדין אינו נוקב בתאריך, אבל 18 חודשים מיום מתן פסק הדין מסתיימים בסוף פברואר 2027.
המשמעות היא שעד סוף תקופת המעבר, המשטרה עדיין רשאית לבקש הסכמה ולחפש בטלפון על סמך הסכמה. בית המשפט הבהיר שבתקופה הזו המשטרה צריכה לפעול לפי ההוראות המתוקנות של הנוהל, שנועדו להבטיח שההסכמה היא הסכמה מדעת: שהנחקר מבין על מה הוא מסכים ושהוא רשאי לסרב.
אחרי תקופת המעבר, אם המחוקק לא יקבע הסדר אחר, המשטרה תצטרך צו שופט לכל חיפוש בחומר מחשב, גם כשהנחקר מסכים.
מה זה אומר לכם כחשודים?
אתם רשאים לסרב
הסכמה לחיפוש בטלפון היא החלטה שלכם. סירוב אינו עבירה. המשטרה יכולה לבקש צו מבית המשפט, אבל אז שופט יבחן את הבקשה ויגדיר את היקף החיפוש. זה ההבדל המהותי: בחיפוש בהסכמה, לרוב אין שופט שמגביל את החוקרים.
תפיסה אינה חיפוש
פסק הדין עוסק בחיפוש, כלומר בחדירה לחומר שבטלפון. הוא אינו עוסק בסמכות לתפוס את המכשיר עצמו, שמוסדרת בסעיף 32 לפקודה. המשטרה יכולה לתפוס את הטלפון לפי הכללים הרגילים, ולבקש צו כדי לחפש בו. על החזרת המכשיר אחרי התפיסה, ועל הזכות לקבל העתק של המידע שבו, כתבתי במדריך נפרד על החזרת תפוס.
אם כבר הסכמתם
אם חתמתם על הסכמה בתקופת המעבר, החיפוש לא נעשה לפי נוהל שבוטל, כי הביטול עדיין לא נכנס לתוקף. אבל עדיין אפשר לבדוק אם ההסכמה הייתה באמת מדעת, אם החיפוש חרג ממה שהסכמתם לו, ואם הוסבר לכם שאתם רשאים לסרב. אלה שאלות לבחון עם עורך הדין שמייצג אתכם, לפני שמחליטים על קו הגנה.
נחקרתם וביקשו מכם גישה לטלפון? אם אתם צפויים להיחקר, או שכבר נתפס מכם מכשיר, אפשר לפנות אליי לייעוץ לפני הצעד הבא.
מה פסק הדין לא הכריע?
חשוב לדעת גם מה נשאר פתוח, כדי לא לייחס לפסק הדין יותר ממה שנקבע בו:
- "דפדוף" לעומת העתקה במעבדה. הנשיא עמית ציין במפורש שאינו נדרש להבחנה האפשרית בין דפדוף בטלפון סמוך לאירוע או בנוכחות החשוד, לבין חיפוש במעבדה אחרי העתקת כל התוכן.
- חשוד שמציג ראיות מיוזמתו. העתירה לא עסקה במצב שבו החשוד בוחר בעצמו להראות לחוקרים משהו מהטלפון, למשל הודעה שמוכיחה את גרסתו.
- מצלמות אבטחה וצילומים של צד שלישי. פסק הדין עוסק בחומר מחשב של נחקרים. הוא לא דן בצילומים ממצלמות של עסקים, שכנים או רשויות, ולא קבע אם צריך צו כדי לקבל אותם.
- תיקים שכבר מתנהלים. בתקשורת דווח שהקביעה לא תחול על תיקים שבהם כבר הוגש כתב אישום. לא מצאתי קביעה כזו בנוסח פסק הדין, ולכן אין להסיק ממנה דבר בלי לבדוק את התיק הספציפי.
ראיות מחיפוש בטלפון: האם אפשר לפסול אותן?
פסק הדין עוסק בסמכות המשטרה, ולא בשאלה מה דינה של ראיה שהושגה בחיפוש פסול. השאלה הזו נבחנת בכל תיק לגופו, לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שבה בית המשפט שוקל את חומרת הפגם, את השפעתו על הראיה ואת האינטרס הציבורי. חיפוש שנעשה בלי צו ובלי הסכמה מדעת, או בחריגה ממה שהוסכם, הוא נקודת פתיחה לטענה כזו.
במקרים כאלה חשוב לקבל את כל חומר החקירה: טופס ההסכמה, דו"ח החיפוש, הדו"ח של מעבדת הסייבר, ותיעוד של מה שהוסבר לכם. לעיתים קרובות הטענה נבנית מהפער בין מה שנכתב בטופס לבין מה שנעשה בפועל.
איך להתכונן לחקירה כשהטלפון עלול להיות מבוקש
- התייעצו לפני החקירה. לפי מה עושים כשמקבלים זימון לחקירה, השאלה אם להסכים לחיפוש בטלפון היא אחת השאלות שכדאי להחליט עליהן מראש.
- אל תמחקו דבר. מחיקה של מידע אחרי שנודע לכם על חקירה עלולה להיחשב שיבוש, ולפגוע בכם יותר מהמידע עצמו.
- אם הסכמתם, בקשו לתעד את ההיקף. שאלו מה בדיוק ייבדק, ובקשו שההסכמה תוגבל בכתב לנושא החקירה.
- שימו לב לזכות לקבל העתק. אם המכשיר נתפס, אפשר לבקש העתק של המידע שאתם צריכים, לפי סעיף 32א לפקודה.
שאלות נפוצות על חיפוש בטלפון בהסכמה
האם המשטרה יכולה היום לחפש בטלפון שלי אם אסכים?
כן, עד סוף תקופת המעבר, בסוף פברואר 2027. בתקופה הזו ההסכמה צריכה להיות מדעת. אחרי התקופה, אם לא ייקבע הסדר אחר בחוק, יידרש צו שופט.
מה יקרה אם אסרב?
המשטרה יכולה לבקש צו מבית המשפט. הסירוב עצמו אינו עבירה, ושופט יקבע אם לתת צו ובאיזה היקף.
האם המשטרה יכולה לתפוס את הטלפון גם בלי הסכמה?
כן, לפי סעיף 32 לפקודה, כשיש יסוד סביר להניח שהמכשיר קשור לעבירה או ישמש ראיה. פסק הדין עוסק בחיפוש בתוכן, לא בתפיסת המכשיר.
הסכמתי לחיפוש בעבר. האם הראיות נפסלות?
לא באופן אוטומטי. צריך לבדוק אם ההסכמה הייתה מדעת ואם החיפוש נשאר בגבולותיה. זו שאלה שנבחנת בכל תיק לגופו.
האם פסק הדין חל על מצלמות אבטחה?
פסק הדין לא דן בצילומים ממצלמות אבטחה של עסקים או של צד שלישי. הוא עוסק בחומר מחשב של נחקרים.
לסיכום
בג"ץ 8298/22 קבע עיקרון ברור: חיפוש בטלפון ובחומר מחשב דורש צו של שופט, וההסכמה של הנחקר אינה תחליף לו. עד סוף תקופת המעבר, בסוף פברואר 2027, חיפוש בהסכמה עדיין אפשרי, בתנאי שההסכמה מדעת. ההחלטה אם להסכים היא שלכם, ויש לה משקל אמיתי בהמשך התיק.
אם זומנתם לחקירה, אם נתפס מכם טלפון, או אם אתם רוצים לבדוק חיפוש שכבר נעשה, לייעוץ אפשר לפנות אליי. כדאי לעשות זאת לפני ההחלטה, לא אחריה.