ניסיון בלתי צליח: סוגיות ויישומים בדין הפלילי
מבוא
עבירות של ניסיון מתייחסות למקרים בהם הנאשם ניסה לעבור עבירה מתוך כוונה לבצע את המעשה הפלילי, אך לא הצליח להשלים את העבירה. הדיון בניסיון בלתי צליח (impossible attempt) מתייחס לסיטואציות בהן לא רק שהעבירה לא הושלמה, אלא שהיא גם לא הייתה יכולה להיות מושלמת מלכתחילה בשל כשל אובייקטיבי, עובדה נסתרת, או שימוש באמצעים לא אפקטיביים.
דיני העונשין מתמודדים עם שאלות מורכבות בהקשר זה: מה המשמעות של ניסיון בעבירה שאינה אפשרית לביצוע? האם יש להעניש את הנאשם על עצם הכוונה הפלילית, או שיש להעניק לו פטור, בהתחשב בכך שהעבירה לא יכלה להתרחש בפועל? המשפט הפלילי הישראלי עוסק בדילמה זו, ומתווה גבולות לענישה אפשרית גם במקרים של ניסיון בלתי צליח, תוך שהוא מחלק בין סיטואציות שונות, בהן ניסיון בלתי צליח עובדתית או חוקית.
סוגי ניסיון בלתי צליח בדין הפלילי
ניסיון בלתי צליח מתאפיין בדרך כלל בשני מצבים עיקריים:
- ניסיון בלתי צליח עובדתית
במצב זה, קיימת מניעה עובדתית שמונעת מהעבירה להתבצע. למשל, כאשר אדם טועה בזיהוי החומר שברשותו: הוא מנסה להרעיל את קרבנו על ידי הכנסת "רעל" לכוס שתייה, אך למעשה מדובר בחומר לא רעיל, כמו סוכר. דוגמא נוספת היא כאשר אדם מכניס לכיסו אבקה שהוא חושב כי היא סם מסוכן, אך בפועל מדובר באבקת טלק. במקרים אלו הכוונה הפלילית של המנסה קיימת במלואה, והוא פועל מתוך מטרה לעבור עבירה, אך הפעולה עצמה לא יכלה להשיג את התוצאה הפלילית עקב טעות עובדתית. - ניסיון בלתי צליח חוקית
סוג זה של ניסיון מתאר מצב שבו מלכתחילה אין איסור פלילי על המעשה שהנאשם מנסה לבצע, למרות שהוא מאמין אחרת. למשל, אם אדם קיים יחסים עם בת זוג מתוך מחשבה שהוא עובר עבירה של "בעילת קטינה" משום שסבר כי גיל ההסכמה עומד על 18, אף שבפועל בישראל גיל ההסכמה הוא 16, הרי שאין כל עבירה בעשייתו. במצב כזה, הכוונה לעבור עבירה קיימת רק במוחו של הנאשם, אך אין למעשה עבירה המוגדרת בחוק.
העמדה בדבר ענישת ניסיון בלתי צליח בישראל
במשפט הישראלי, סעיף 26 לחוק העונשין קובע כי "לעניין ניסיון, אין נפקה מינה אם עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו." המשמעות היא שהמחוקק הישראלי מאמץ גישה עקרונית לפיה ניסיון בלתי צליח עניש, וזאת כאשר מדובר בכשל שנובע מטעות עובדתית. גישה זו נובעת בעיקר מההכרה בכוונה הפלילית של המנסה ומהרצון להרתיע את הנאשם מפני חזרה על ניסיון דומה.
עם זאת, בנוגע לניסיון בלתי צליח מבחינה חוקית – כלומר, כאשר לא הייתה קיימת עבירה או ערך מוגן שמצדיק את האיסור הפלילי – הדין הישראלי פוטר את הנאשם מענישה. עמדה זו עולה באופן חד משמעי בפסיקה בפרשת רועי מור יוסף נ' התביעה הצבאית הראשית, שם נקבע כי לא ניתן להרשיע בניסיון כאשר המעשה שמנסים לבצע אינו אסור, גם אם המנסה האמין שהוא מבצע עבירה. במקרה זה, בית הדין קבע כי הניסיון לעבור עבירה במצב דברים חוקי אינו נחשב כניסיון עניש.
הנמקות אפשריות לענישת ניסיון בלתי צליח עובדתית
הענישה בגין ניסיון בלתי צליח עובדתית מתבססת על מספר שיקולים עקרוניים:
- אשמה מוסרית – הדין הפלילי מתמקד באשמה המוסרית של הנאשם; מי שמנסה לעבור עבירה מתוך כוונה שלמה פועל באותו הרשע המוסרי כמו מי שמשלים עבירה דומה. טיעון זה מצדיק הטלת עונש גם כאשר פעולותיו לא הצליחו עקב כשל אובייקטיבי.
- מסוכנות והרתעה אישית – נאשם המנסה לעבור עבירה בלתי אפשרית מסמן את עצמו כגורם מסוכן. יש להרתיעו מהמשך ניסיונות בעתיד, במיוחד משום שהוא הראה נכונות לבצע עבירה אלימה או פוגענית. לדוגמה, אדם הנחוש להרעיל קרבן הוא אדם מסוכן, גם אם בפועל השתמש בחומר שאינו רעיל מתוך טעות.
- שמירה על תחושת הביטחון הציבורי – דיני הניסיון הפלילי מבקשים להגן על תחושת הביטחון של הציבור ולמנוע מצבים בהם אדם מתכנן ומבצע פעולות המכוונות להזיק לזולת, גם אם הן אינן מצליחות בפועל. כך מתאפשרת גישה מחמירה כלפי ניסיונות פוגעניים, שאינם תלויים בהצלחת הפעולה אלא בכוונה והנחישות להשיג תוצאה פלילית.
סוגיות פרשנות בהחלת דין הניסיון הבלתי צליח
פסיקות מסוימות בישראל ובמדינות אחרות מציעות גישות מורכבות יותר לגבי החלת הדין על ניסיון בלתי צליח. לדוגמה, כאשר מדובר בשימוש באמצעים "אבסורדיים" או בלתי הגיוניים. מדובר במצבים בהם הנאשם מאמין כי מעשיו יובילו לתוצאה פלילית, אך השכל הישר מורה כי הדבר לא ייתכן, כגון נעיצת סיכות בבובה מתוך אמונה שהדבר יגרום לנזק ממשי.
שאלת הענישה על אמצעים אבסורדיים אינה מוסדרת במפורש בחוק העונשין בישראל, אולם גישות משפטיות מציעות להעניק פטור במקרים אלו משום שהסיכון מהם נמוך, והאדם אינו נתפס כמסוכן לציבור באופן ממשי. לעיתים נטען כי הרשעתו תהיה מיותרת ותוסיף להרתעה מיותרת במקרים בהם אין מסוכנות אמיתית. עם זאת, סעיף 26 לחוק אינו מבדיל בין מצבים מסוג זה, ולכן העמדה בנוגע לענישה במצבים אלו היא עדיין נושא לדיון בפרשנות המשפטית והחוקית.
סיכום
דיני הניסיון הבלתי צליח במשפט הישראלי ממחישים את הקו הדק שבין הכוונה הממשית של העבריין לבין גבולות האחריות הפלילית במקרים בהם עבירה לא יכלה להתממש. עמדתו העקרונית של המחוקק היא להעניש על ניסיון בלתי צליח עובדתית, מתוך הכרה בכוונה הפלילית ובאשמה המוסרית של הנאשם, לצד שיקולי הרתעה והגנה על הציבור. עם זאת, כאשר מדובר בכשל חוקי, פוטר הדין את הנאשם מאחריות, מתוך ההבנה שאין כל הצדקה להעניש על עבירה שאינה קיימת.