מתלוננים רבים מגיעים לרגע שבו הם מתחרטים: הסכסוך נפתר, הרגשות נרגעו, או שהם פשוט לא רוצים לעבור הליך פלילי. השאלה הראשונה שעולה היא כיצד מבצעים ביטול תלונה במשטרה. התשובה מפתיעה רבים: במשפט הישראלי אין "כפתור ביטול". התלונה היא מידע שנמסר לרשויות, ומרגע שנמסר, ההחלטה מה לעשות בו היא של המדינה ולא של המתלונן.

אבל זה לא אומר שלבקשה אין משקל. במקרים רבים היא משפיעה מאוד על סגירת התיק, ובמקרים אחרים כמעט לא. במאמר אסביר מי מחליט, מה אומרים החוק והנחיות פרקליט המדינה, איך זה עובד בעבירות הנפוצות, כמו איומים, תקיפה ותקיפת בן זוג, ומה הסיכונים בחזרה מתלונה.

ביטול תלונה במשטרה: מדריך מקיף

האם אפשר בכלל לבטל תלונה שהוגשה למשטרה?

לפי חוק סדר הדין הפלילי, כשנודע למשטרה על ביצוע עבירה, עליה לפתוח בחקירה (סעיף 59 לחוק). ההחלטה אם להגיש כתב אישום מתקבלת בהמשך על ידי התביעה, לפי סעיף 62 לחוק. המתלונן אינו צד להליך הפלילי. הוא עד, והצד שמגיש את כתב האישום הוא המדינה.

לכן מתלונן אינו יכול "למשוך" את התלונה במובן המשפטי. מה שהוא יכול לעשות הוא להודיע למשטרה שאינו מעוניין בהמשך ההליך, ולהסביר מדוע. עמדתו היא שיקול חשוב, ולעיתים היא מכריעה בפועל, אך היא אינה מחייבת את הרשויות.

למה מתלוננים מבקשים לחזור בהם מתלונה?

הסיבה השלישית היא בדיוק מה שמטריד את רשויות האכיפה. לכן כל בקשה לחזור מתלונה נבחנת בזהירות, והחוקרים ינסו לברר אם היא נובעת מרצון חופשי.

מה קובעים החוק והנחיות פרקליט המדינה על חזרה מתלונה?

שני תנאים להגשת כתב אישום: ראיות ועניין לציבור

כדי להגיש כתב אישום צריך שני דברים. הראשון: ראיות מספיקות. השני: שנסיבות העניין בכללותן מתאימות להעמדה לדין, כלומר שיש עניין לציבור בהליך. רצון המתלונן לחזור בו יכול להשפיע על שני התנאים: הוא עלול להחליש את הראיות, והוא נשקל כאחת מנסיבות העניין.

מה אומרת הנחיה 1.1 של פרקליט המדינה?

הנחיית פרקליט המדינה 1.1 עוסקת בסגירת תיק בעילה ש"נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". ההנחיה מאפשרת לחוקר ולתובע לראות בחזרה מתלונה, בעמדה סלחנית של הנפגע או ביישור ההדורים בין הצדדים, שיקול רלוונטי לסגירת התיק, ובלבד שהם השתכנעו שעמדת המתלונן ניתנה מרצון חופשי.

אבל ההנחיה מציבה גבול ברור. בעבירות מין ואלימות, ובעבירות אחרות שנסיבותיהן חמורות, שיקולים כאלה לא ישמשו בדרך כלל שיקול יחיד לסגירת התיק. ובעבירות מין ואלימות בין בני זוג, הם לא ישמשו שיקול יחיד בשום מקרה.

סעיף 62א(ב): בני זוג

הגבול הזה מעוגן גם בחוק. סעיף 62א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבקשת המתלונן שלא להעמיד לדין את בן זוגו בעבירת מין או אלימות שביצע כלפיו לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. לפני ההחלטה התובע רשאי להפנות את בני הזוג, בהסכמתם, למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה. סעיף 59א(ב) קובע הוראה דומה לגבי ההחלטה אם לפתוח בחקירה.

המשמעות המעשית: בקשת המתלונן אינה מספיקה לבדה, אבל היא כן יכולה להצטרף לשיקולים אחרים ולהטות את הכף. לכן חשוב איך היא מוצגת ומה עוד יש בתיק.

אילו נסיבות קובעות כמה משקל תהיה לבקשה?

הנחיה 1.1 מפרטת את השיקולים שהתביעה בוחנת. כשמתלונן רוצה לחזור בו, המשקל של הבקשה תלוי בעיקר בדברים האלה:

לייעוץ לפני שפונים למשטרה, צרו קשר עם המשרד. בשיחה נבחן אילו מהשיקולים האלה קיימים בתיק שלכם, ומה הדרך הנכונה להציג את הבקשה.

איך זה עובד בעבירות הנפוצות?

רוב הבקשות לחזור מתלונה נוגעות לעבירות של איומים ואלימות. העונשים המרביים שלהן, לפי חוק העונשין, משפיעים ישירות על משקל הבקשה:

העבירהסעיףעונש מרבימשקל אפשרי לחזרה מהתלונה
איומים1923 שנות מאסרמשמעותי, במיוחד בסכסוך בין מכרים שהסתיים בפיוס, כשאין עבירות נלוות.
תקיפה סתם3792 שנות מאסרמשמעותי. כשאין ראיות חיצוניות, החזרה מהתלונה עשויה גם להחליש את הראיות.
תקיפה הגורמת חבלה של ממש3803 שנות מאסרמוגבל יותר. יש בדרך כלל תיעוד רפואי, והפגיעה מחזקת את העניין הציבורי.
תקיפת בן זוג (תקיפה סתם)379 עם 3824 שנות מאסר (כפל העונש)לא יכול להיות שיקול יחיד, לפי סעיף 62א(ב) והנחיה 1.1.
תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש380 עם 3826 שנות מאסר (כפל העונש)נמוך. התביעה תמשיך בדרך כלל אם יש ראיות אחרות.

איומים

תיק איומים נשען לעיתים קרובות על עדות המתלונן בלבד, לפעמים עם הודעות או הקלטות. כשהמתלונן לא רוצה להמשיך, הסכסוך נפתר ואין עבר רלוונטי, יש לבקשה סיכוי טוב להשפיע. כשהאיומים חמורים, חוזרים או מלווים באלימות, הסיכוי קטן.

תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש

בתקיפה סתם, בלי פגיעה ממשית ובלי ראיות חיצוניות, החזרה מהתלונה יכולה להוביל לסגירה. בתקיפה הגורמת חבלה של ממש התמונה שונה: יש בדרך כלל תעודה רפואית או תמונות, והתביעה יכולה להוכיח את האירוע גם בלי שיתוף פעולה מלא של המתלונן.

תקיפת בן זוג

בתוך המשפחה, סעיף 382 לחוק העונשין מכפיל את העונש המרבי, ובקשת המתלונן כבר אינה יכולה להיות שיקול יחיד. בפועל, בתיקי אלימות במשפחה החקירה נמשכת לעיתים קרובות גם כשבן הזוג מבקש לסגור אותה. הרשויות מסתמכות על ראיות אחרות: תיעוד רפואי, שיחה למוקד 100, עדויות שכנים, הקלטות או ממצאים מהזירה.

מעצר, תנאי שחרור וצו הגנה: החזרה מהתלונה לא מבטלת אותם

בתיקי אלימות במשפחה זו לרוב השאלה הדחופה ביותר. בקשת המתלונן לא מבטלת אוטומטית את המעצר, את תנאי השחרור או את צו ההגנה. ההגנה יכולה לבקש עיון חוזר או ביטול, אבל בית המשפט בוחן גם מסוכנות וחשש ללחץ. עד להחלטה, ההגבלות בתוקף.

טעות נפוצה במיוחד: המתלוננת מוותרת ומזמינה את בן הזוג לחזור הביתה, והוא בטוח שמותר לו. אבל התנאים מופנים אל החשוד, והסכמת המתלונן לא מבטלת אותם. מי שנכנס לבית בניגוד לתנאים עלול להיעצר שוב, כפי שהסברתי במאמר על ההשלכות של הפרת צו הרחקה.

באילו עילות התיק יכול להיסגר, ומה עוד אפשרי?

ההחלטה על סגירת התיק מתקבלת בידי הגורם המוסמך לפי סוג העבירה: בחלק מהעבירות קצין משטרה, ובעבירות החמורות הפרקליטות. התיק יכול להיסגר באחת משלוש עילות:

סגירת תיק בהסדר מותנה

מסלול נוסף, שאינו סגירה רגילה, הוא הסדר מותנה לפי סעיפים 67א ואילך לחוק סדר הדין הפלילי. כשיש די ראיות, התובע רשאי לסגור את התיק בלי כתב אישום, אם החשוד מודה בעובדות ומקיים תנאים כמו תשלום, פיצוי לנפגע או התחייבות להימנע מעבירה. ההסדר חל רק על עבירות שהעונש המרבי עליהן אינו עולה על שלוש שנות מאסר, כשהעונש הראוי אינו כולל מאסר בפועל.

כלומר, איומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש יכולים, בנסיבות מתאימות, להיסגר בהסדר. תקיפת בן זוג, שהעונש עליה מוכפל, אינה עומדת בתנאי הזה. הנחיה 1.1 מזכירה במפורש שנכונות החשוד לפצות את הנפגע עשויה לתמוך בסגירה בהסדר.

כדאי לדעת שעילת הסגירה משפיעה על החשוד גם בהמשך, למשל על הרישום המשטרתי שנשאר. מידע על מעקב אחרי התיק תמצאו במדריך בירור מצב תיק במשטרה.

ומה אם המתלונן דווקא רוצה שהתיק ימשיך?

המצב ההפוך קיים גם הוא. מתלונן שקיבל הודעה שהוחלט שלא לחקור או שלא להעמיד לדין רשאי להגיש ערר לפי סעיף 64 לחוק. לפי סעיף 65, הערר מוגש בתוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה, וניתן לבקש הארכת מועד. ובמקרים לא מעטים ערר שהוגש באיחור נבחן לגופו גם כשלא התבקשה הארכה, ולכן גם אם המועד עבר, לא כדאי לוותר מראש. את הערר אפשר להגיש דרך שירות הגשת הערר באתר gov.il.

איך מגישים בקשה לביטול תלונה במשטרה?

הדרך המקובלת היא לפנות לחוקר שמטפל בתיק או לתחנה שבה הוגשה התלונה, ולמסור הודעה נוספת. בדרך כלל לא די בשיחת טלפון. החוקר ישאל מדוע המתלונן רוצה לחזור בו, האם הגרסה הראשונה הייתה נכונה, והאם מישהו פנה אליו או לחץ עליו. ההודעה הנוספת נכנסת לחומר החקירה, יחד עם ההודעה הראשונה.

מה כדאי לכלול בבקשה?

עורך דין יכול לעזור לנסח את הבקשה כך שתציג את השיקולים הרלוונטיים, בלי לחשוף את המתלונן לטענה שמסר בעבר מידע כוזב. למידע נוסף על זכויות המתלונן והחשוד בתהליך הפלילי, עיינו במאמר "פלילי – ציון אבנילוב – משרד עורכי דין".

שימו לב גם לעיתוי. קל יותר להשפיע על ההחלטה בשלב החקירה, לפני שהוגש כתב אישום. אחרי הגשת כתב האישום, עמדת המתלונן משפיעה בעיקר במסגרת שיקולי התביעה והטיעונים לעונש.

מה הסיכונים בחזרה מתלונה?

ההודעה במשטרה יכולה לשמש ראיה גם אם המתלונן חזר בו

רבים סבורים שאם המתלונן "לא יעיד", התיק יקרוס. זה לא בהכרח נכון. מתלונן שזומן לעדות חייב להתייצב ולהעיד, וגם בן זוג יכול להיות מחויב להעיד באישום של אלימות או איומים כלפיו. אם העד משנה את גרסתו, סעיף 10א לפקודת הראיות מאפשר, בתנאים מסוימים, לקבל את ההודעה שמסר במשטרה כראיה.

הסעיף קובע גם שלא יורשע אדם על סמך אמרה כזו בלבד, אלא אם יש בחומר הראיות "דבר לחיזוקה". ובכל זאת, בית המשפט רשאי להעדיף את הגרסה שנמסרה במשטרה על פני העדות בבית המשפט.

מסירת ידיעה כוזבת

חזרה מתלונה כשלעצמה אינה עבירה. אבל מתלונן שמודיע שהתלונה המקורית הייתה שקרית מודה, למעשה, שמסר מידע כוזב למשטרה. סעיף 243 לחוק העונשין קובע עבירה של מסירת ידיעה כוזבת. יתרה מזו, בקשה כזו עשויה לעורר חשד שמדובר בתלונת שווא. לכן אין "לייפות" את הסיבה: אם התלונה הייתה נכונה, אין לטעון שהייתה שקרית רק כדי להביא לסגירת התיק.

אזהרה לחשודים ולבני משפחה: אסור ללחוץ על המתלונן

חשוד או בן משפחה שמנסים לשכנע את המתלונן לחזור בו מסתכנים בעבירה נפרדת. סעיף 245 לחוק העונשין אוסר על הדחה בחקירה, כלומר על ניסיון להניע אדם לחזור בו מהודעה שמסר. גם פנייה "תמימה" עלולה להתפרש כך, והיא גם פוגעת בחשוד בדיוני המעצר. מי שרוצה להגיע להסדרה עם המתלונן צריך לעשות זאת רק דרך עורך דין.

שאלות נפוצות על ביטול תלונה במשטרה

האם המשטרה חייבת לסגור את התיק אם המתלונן מבקש?

לא. התלונה היא מידע על עבירה, וההחלטה אם להמשיך היא של המשטרה והתביעה. עמדת המתלונן היא שיקול חשוב, ובעבירות אלימות בין בני זוג היא לא יכולה להיות שיקול יחיד.

האם יש סיכוי שתיק איומים ייסגר אם אחזור בי?

כן, במקרים רבים. כשהאיומים אינם חמורים, אין עבירות נלוות ואין עבר רלוונטי, הבקשה עשויה להשפיע מאוד. התיק יכול להיסגר מחוסר עניין לציבור, מחוסר ראיות, או בהסדר מותנה.

האם חזרה מהתלונה תשחרר את החשוד מהמעצר?

לא באופן אוטומטי. בית המשפט יכול להתחשב בשינוי, אבל הוא בוחן גם מסוכנות וחשש ללחץ על המתלונן. גם תנאי שחרור וצו הגנה נשארים בתוקף עד שמי שקבע אותם משנה אותם.

מה קורה אם אני מסרב להעיד נגד החשוד?

עד שזומן לבית המשפט חייב להתייצב ולהעיד. אם ישנה את גרסתו, ההודעה שמסר במשטרה עשויה להתקבל כראיה, ולכן הסירוב אינו מבטיח את סגירת התיק.

האם החזרה מהתלונה תמחק את הרישום של החשוד?

לא באופן אוטומטי. גם תיק שנסגר עשוי להשאיר רישום משטרתי, והדבר תלוי בעילת הסגירה. לעיתים אפשר לבקש לשנות את העילה או למחוק את הרישום.

סיכום: לבקש בחוכמה, לא רק לבקש

ביטול תלונה במשטרה אינו פעולה טכנית שהמתלונן מבצע לבדו. זו בקשה שהרשויות שוקלות לצד הראיות, חומרת העבירה, עבירות נלוות, חלוף הזמן והסיכון לנפגע. באיומים ובתקיפה קלה היא יכולה להכריע. בתקיפת בן זוג היא שיקול אחד בלבד. וחזרה לא זהירה עלולה לחשוף את המתלונן לחקירה.

לפני שאתם פונים למשטרה, שווה להתייעץ. לייעוץ אישי, צרו קשר עם המשרד, ונבחן יחד מה המשקל הצפוי לבקשה בתיק שלכם ואיך להציג אותה נכון.

למידע נוסף על תהליכים פליליים ומדריכים נוספים, עיינו באתר משרד עורכי הדין ציון אבנילוב.

תפריט נגישות