טלפון משירות המבחן, זימון לפגישה עם קצינת מבחן או החלטה של בית המשפט "להפנות לתסקיר" מגיעים בדרך כלל ברגע הכי לחוץ בתיק: אחרי מעצר, אחרי הגשת כתב אישום או אחרי הרשעה. תסקיר שירות מבחן הוא אחד המסמכים המשפיעים ביותר בהליך הפלילי, ורוב הנאשמים ובני המשפחה פוגשים אותו בלי לדעת מה בודקים בו, מה מותר לומר ומה המחיר של כל תשובה.
המדריך הזה נכתב לנאשמים ולבני המשפחה שלהם. הוא מסביר מהו תסקיר, מה ההבדל בין תסקיר מעצר לתסקיר לעונש, איך התסקיר משתלב בשיטת הענישה שקבע תיקון 113, ומה המשמעות המעשית של שיתוף פעולה, של הכחשת העבירה, של השתתפות בקבוצה טיפולית, של בדיקות שתן, של מינוי מפקחים ושל בקשה לצאת לעבודה.
מהו תסקיר שירות מבחן ומי כותב אותו?
שירות המבחן למבוגרים הוא יחידה של משרד הרווחה. קציני המבחן הם עובדים סוציאליים, והם אינם צד בתיק: לא התביעה ולא ההגנה. בית המשפט מבקש מהם להיפגש עם הנאשם, לבחון את נסיבות חייו ולהגיש חוות דעת מקצועית בכתב. זה התסקיר.
התסקיר מתאר את הרקע האישי, המשפחתי, התעסוקתי והבריאותי של הנאשם, מעריך את רמת הסיכון ממנו ואת הסיכוי לשיקום, ובסופו מופיעה המלצה. מידע כללי על השירות יש בעמוד שירות המבחן למבוגרים באתר משרד הרווחה.
ההמלצה אינה מחייבת את בית המשפט. בבש"פ 3081/15 מדינת ישראל נ' רגבי (פס' 8) נקבע שהמלצת שירות המבחן היא "לעולם בגדר המלצה בלבד", אבל יש לתת לה את המשקל הראוי לגורם מקצועי. בפועל, המשקל הזה גדול: תסקיר חיובי פותח דלתות, ותסקיר שלילי מקשה מאוד.
תסקיר מעצר או תסקיר לעונש: מה ההבדל?
אלה שני מסמכים שונים, בשני שלבים שונים של התיק, עם שאלה אחרת בכל אחד. הבלבול ביניהם הוא אחת הטעויות הנפוצות של משפחות.
תסקיר מעצר מול תסקיר לעונש
שני מסמכים, בשני שלבים, עם שאלה אחרת בכל אחד.
תסקיר מעצר: האם אפשר לשחרר ובאילו תנאים
תסקיר מעצר מוגש בשלב שבו התביעה מבקשת להשאיר את הנאשם במעצר עד תום ההליכים. סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מסמיך את בית המשפט להורות על תסקיר מעצר. התסקיר עוסק בנסיבות האישיות של הנאשם, במשמעות המעצר, בחלופות האפשריות ובתנאים ובפיקוח המתאימים. השאלה כאן אינה אם הנאשם אשם, אלא אם אפשר לנטרל את המסוכנות בדרך פוגענית פחות ממעצר. על המסלול כולו, מהבקשה למעצר ועד הערר, הרחבתי במאמר מעצר עד תום ההליכים וחלופת מעצר.
לפי הנחיית פרקליט המדינה 5.19, התביעה תסכים בדרך כלל להפניה לתסקיר רק אחרי שנקבע שיש ראיות לכאורה. בין השיקולים שהתביעה בוחנת: סוג העבירה, עבר פלילי, הפרת תנאי שחרור בעבר, רקע של סמים או אלכוהול, עבירות מין או אלימות במשפחה, וגם השאלה אם הנאשם מסר גרסה כלשהי. בית המשפט רשאי להפנות לתסקיר גם כשהתביעה מתנגדת.
תסקיר לעונש: מה העונש המתאים
תסקיר לעונש מוגש אחרי הרשעה, או אחרי הודאה במסגרת הסדר טיעון, ולפני גזר הדין. סעיף 37 לחוק העונשין מתיר לבית המשפט לבקש אותו, וסעיף 38 קובע שלא יוטל מאסר בפועל לפני שהתקבל תסקיר. אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן) משנת תשכ"ד מצמצמת את החובה הזו, ובין היתר היא אינה חלה על מי שמלאו לו 21 ביום ביצוע העבירה. לכן אצל בגירים מעל 21 התסקיר לעונש הוא בדרך כלל עניין של שיקול דעת. בפועל הוא מתבקש בתיקים רבים, ובמיוחד כשההגנה טוענת לשיקום או להימנעות מהרשעה לפי הלכת כתב.
למה חשוב לא לערבב ביניהם
סעיף 21א קובע במפורש שתסקיר מעצר לא ישמש תסקיר לעניין העונש. הנחיית פרקליט המדינה 14.9 מוסיפה שהתביעה לא תשתמש בתסקיר שהוכן לגזר הדין לצורך הליך מעצר. ועדיין, הרושם שנוצר אצל שירות המבחן בשלב המעצר מלווה את התיק. נאשם שהפר תנאים, נעדר מפגישות או נכשל בבדיקות, יגיע לשלב העונש עם תיק טיפולי שמספר את הסיפור הזה.
איך תסקיר שירות מבחן משתלב בתיקון 113 ובעונשי המקסימום?
כדי להבין את משקלו של תסקיר שירות מבחן צריך להבין איך בית המשפט קובע עונש. בישראל, העונש שקבוע בחוק לכל עבירה הוא עונש מקסימום. סעיף 35(א) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט להטיל כל עונש שאינו עולה עליו, וסעיף 24 מחלק את העבירות לחטא (עד שלושה חודשי מאסר), עוון (עד שלוש שנים) ופשע (מעל שלוש שנים). בפועל רוב העונשים רחוקים מהמקסימום, אבל יש עבירות שבהן נקבעו עונשי מינימום או עונש חובה. הרחבה יש במאמר עונשי מקסימום ומינימום בישראל.
תיקון 113 לחוק העונשין בנה את שיקול הדעת של השופט בשני שלבים. קודם בית המשפט קובע מתחם עונש הולם לפי חומרת המעשה ונסיבותיו (סעיפים 40ב ו-40ג). אחר כך הוא קובע את העונש בתוך המתחם לפי נסיבות שאינן קשורות לעבירה (סעיף 40יא). בין הנסיבות האלה: נטילת אחריות, מאמצים לחזור למוטב, תיקון הנזק, הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, והעבר הפלילי או היעדרו. כמעט את כל אלה בית המשפט לומד מהתסקיר.
הנקודה החשובה ביותר היא סעיף 40ד: בית המשפט רשאי לחרוג לקולה מהמתחם משיקולי שיקום, כשהנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם. בעבירות חמורות במיוחד החריגה אפשרית רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. בדרך כלל, הראיה המרכזית לסיכוי של ממש לשיקום היא תסקיר חיובי. ניתוח מלא של השיטה יש במאמר על תיקון 113 ושיקולי הענישה.
מה ההמלצות האפשריות בתסקיר?
ההמלצה בסוף התסקיר יכולה להיות שיקומית, ענישתית או שילוב של שתיהן. ההמלצות הנפוצות:
- בשלב המעצר: שחרור לחלופת מעצר, בבית או במקום מרוחק מזירת האירוע, עם מפקחים. מעצר בפיקוח אלקטרוני. שחרור בפיקוח קצין מבחן. או המלצה שלילית, שלפיה אין חלופה שתאיין את הסיכון.
- בשלב העונש: צו מבחן, צו שירות לתועלת הציבור (של"צ), הימנעות מהרשעה, מאסר על תנאי, עבודות שירות, מאסר בפועל, או דחיית הדיון כדי לאפשר תהליך טיפולי.
צו מבחן ניתן רק אחרי שהתקבל תסקיר בכתב (סעיף 2 לפקודת המבחן [נוסח חדש]), ורק אם הנאשם הביע נכונות למלא את הוראותיו (סעיף 3). תקופתו בין שישה חודשים לשלוש שנים (סעיף 4). כלומר: אי אפשר לכפות טיפול על מי שמסרב, אבל סירוב משאיר את בית המשפט עם פחות חלופות למאסר.
הוזמנתם לפגישה בשירות המבחן או שבית המשפט הורה על תסקיר? זה הזמן הנכון לייעוץ, לפני הפגישה הראשונה ולא אחריה.
מה המשמעות של שיתוף פעולה עם שירות המבחן?
שיתוף פעולה אינו רק הגעה לפגישות. קצין המבחן בוחן אם הנאשם מגיע בזמן, אם הוא כן, אם הוא מגייס את המשפחה, אם הוא מביא מסמכים שהתבקשו, ואם הוא מוכן להיכנס לתהליך. נאשם שמבטל פגישות, מגיע באיחור או מתנהג בהתנשאות, נכתב בתסקיר כמי שאינו מגויס לשינוי, גם אם בעיניו זו "רק פגישה".
מהצד השני, שיתוף פעולה אינו חובה להודות בכל מה שבכתב האישום, ואינו ויתור על הזכויות. אפשר לשתף פעולה באופן מלא בבחינת הרקע, המשפחה, התעסוקה והנכונות לטיפול, ועדיין להיזהר בכל הנוגע לעובדות התיק. את הקו הזה כדאי לקבוע מראש עם עורך הדין, לפי שלב ההליך.
מה כדאי להביא לפגישה
- אישורי עבודה או לימודים, תלושי שכר והצעת עבודה אם יש.
- מסמכים רפואיים או נפשיים רלוונטיים, ואישורי טיפול קודם.
- פרטים של בני משפחה שמוכנים להיות מפקחים או תומכים, וזמינות שלהם לשיחה.
- תוכנית מעשית: היכן תגורו, ממה תתפרנסו ואיך תתרחקו מהגורמים שהובילו לתיק.
הכחשת העבירה: מה היא עושה לתסקיר?
זו השאלה הרגישה ביותר, והתשובה תלויה בשלב.
בשלב המעצר
נאשם שטוען לחפותו רשאי להמשיך לטעון לה. תסקיר מעצר אינו הליך של בירור אשמה, וקצין המבחן אינו אמור לחקור את העובדות. ועדיין, הנחיה 5.19 מונה בין שיקולי התביעה גם את השאלה אם הנאשם לא מסר שום גרסה, באופן שמונע להבין את המניעים למעשים, ואם יש חרטה. לכן נאשם שמכחיש צריך להכין עם עורך הדין דרך לדבר על עצמו, על חייו ועל התנאים שהוא מוכן לקבל, בלי להיגרר לפרטי האירוע ובלי למסור גרסה שתסתור את קו ההגנה. יש לזכור שהתסקיר מגיע לבית המשפט ולתביעה.
בשלב העונש
אחרי הרשעה, ההכחשה מקבלת משמעות אחרת. סעיף 40יא קובע שכפירה באשמה וניהול משפט לא ייזקפו לחובת הנאשם, כלומר העונש לא יוחמר בגלל שבחרתם לנהל משפט. אבל נטילת אחריות היא שיקול לקולה, וקשה לשירות המבחן להמליץ על טיפול כשאין עליו מה לעבוד. נאשם שהורשע וממשיך להכחיש יקבל בדרך כלל תסקיר שמציין שאינו נוטל אחריות, ולעיתים המלצה ענישתית בלבד. ההחלטה איך לנהוג במצב כזה, במיוחד כשמתוכנן ערעור, היא החלטה טקטית שחייבת להתקבל עם עורך הדין.
קבוצות טיפוליות ובדיקות שתן: למה זה חשוב?
שירות המבחן מפעיל ומפנה לקבוצות טיפוליות לפי סוג הבעיה, למשל אלימות במשפחה, התמכרויות או שליטה בכעס. נכונות להשתלב בקבוצה, והתמדה בה, הן מהסימנים החזקים ביותר לסיכוי לשיקום. כשבית המשפט שוקל חריגה ממתחם העונש לפי סעיף 40ד, דיווח על השתתפות פעילה בקבוצה לאורך זמן שווה הרבה יותר מהצהרה על כוונה להשתנות.
בתיקים שיש בהם רקע של סמים או אלכוהול, שירות המבחן עשוי לבקש בדיקות שתן תקופתיות כדי לוודא ניקיון. לבדיקות האלה יש שני צדדים. סדרה של בדיקות נקיות היא ראיה אובייקטיבית לשינוי, ואפשר להציג אותה בבית המשפט. מנגד, בדיקה מלוכלכת או הימנעות ממסירת בדיקה מדווחות, ועלולות להוביל להמלצה שלילית. מי שאינו בטוח שיצליח לשמור על ניקיון צריך לומר זאת לעורך הדין מראש, כדי לבנות תוכנית גמילה מתאימה ולא להיתפס בהפתעה.
הורים, בני משפחה וחברים כמפקחים: מה זה דורש?
בחלופת מעצר, בית המשפט ממנה בדרך כלל מפקחים: אנשים שמתחייבים להשגיח על הנאשם ולדווח על הפרה. לרוב אלה הורים, בני זוג, אחים או חברים קרובים. שירות המבחן נפגש איתם, בוחן את הקשר שלהם לנאשם, את הזמינות שלהם ואת היכולת שלהם להציב גבולות, וממליץ אם הם מתאימים. כשמדובר בפיקוח אלקטרוני, סעיף 22ג לחוק המעצרים קובע שהתסקיר יתייחס גם להתאמת בני הבית לשמש מפקחים או ערבים.
לבני המשפחה חשוב להבין שזו התחייבות של ממש. מפקח חותם על ערבות כספית, וצפוי לה אם הנאשם מפר תנאים. הוא נדרש להיות נוכח לפי הסידור שנקבע, ולדווח על הפרה, גם כשמדובר בבן או באח. מפקח שנראה מגונן מדי, שמצדיק את המעשים או שעובד במשרה מלאה מחוץ לבית, עלול להיפסל. הכנה של המפקחים לשיחה, ותכנון של חלוקת משמרות ריאלית ביניהם, משפרים מאוד את הסיכוי שהחלופה תאושר.
האם אפשר לצאת לעבודה בזמן חלופת מעצר?
זו בקשה נפוצה, ולעיתים קרובות היא הכרחית לפרנסת המשפחה. בתי המשפט שוקלים אותה בזהירות. לפי כרטיסי הפסיקה במאגר המשרד, יציאה לעבודה נשקלת בדרך כלל רק אחרי שעבר זמן בתנאים מגבילים והנאשם הראה שהמסוכנות פחתה. מצוקה כלכלית לבדה אינה מספיקה (למשל מ"ת 75507-12-25 כנאענה נ' משטרת ישראל, שלום נצרת). במעצר בפיקוח אלקטרוני, הפסיקה נוטה שלא לאשר "חלונות" ליציאה לעבודה, ומגבילה אותם לצרכים חיוניים או טיפוליים (ראו בש"פ 1697/18 ג'ובראן נ' מדינת ישראל).
מה שמחזק בקשה כזו: מעסיק שמוכן להתחייב בכתב ולשמש מפקח במקום העבודה, מקום עבודה שאינו קשור לנסיבות העבירה, שעות קבועות ותקופה ממושכת של שמירה על התנאים בלי הפרה. גם עמדה חיובית של שירות המבחן בתסקיר משלים יכולה להכריע.
כמה זמן זה לוקח, ומה קורה בינתיים?
הכנת תסקיר אורכת בדרך כלל כמה שבועות, ובתסקיר לעונש היא נמשכת לעיתים חודשים, כשבית המשפט נותן זמן לתהליך טיפולי. בתסקיר מעצר הנאשם נשאר ככלל במעצר עד הדיון. מעצר עד תום ההליכים מוגבל לתשעה חודשים (סעיף 61 לחוק המעצרים), ושופט של בית המשפט העליון יכול להאריך אותו (סעיף 62). לכן לא כדאי לבקש תסקיר באופן אוטומטי. לפעמים עדיף להיאבק תחילה על הראיות או על חלופה מיידית.
על מידע שמגיע לתסקיר חל חיסיון: לפי תקנה 28(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, מי שקיבל תסקיר לא ישתמש בו אלא לצורך ההליך שבשבילו נמסר. חריג אחד קבוע באכרזה: תסקיר שהוכן לגזר דין אחד אפשר לשמש גם לגזר דין בתיק אחר, אם הדבר נעשה בתוך שנים עשר חודשים מיום הגשתו.
שאלות נפוצות על תסקיר שירות מבחן
האם חייבים להיפגש עם שירות המבחן?
אין מי שיכפה פגישה, אבל סירוב משמעו שבית המשפט יחליט בלי התסקיר, ובדרך כלל לרעת הנאשם. בשלב המעצר, משמעות הסירוב לרוב היא המשך מעצר. צו מבחן אי אפשר לתת בלי תסקיר ובלי נכונות של הנאשם.
האם בית המשפט חייב לקבל את המלצת שירות המבחן?
לא. ההמלצה מקצועית ומשקלה רב, אבל ההכרעה של בית המשפט. בבש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (פס' 13) נקבע שנדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל כדי לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן.
אפשר לבקש תסקיר משלים אחרי תסקיר שלילי?
כן, כשחל שינוי: מפקחים חדשים, מקום חלופה אחר, השתלבות בטיפול או חלוף זמן. בקשה כזו צריכה להציג מה השתנה בפועל, ולא רק לחזור על אותם טיעונים.
האם מה שאומרים לקצין המבחן יכול לשמש נגד הנאשם?
התסקיר מוגש לבית המשפט ולצדדים, והחיסיון מגביל את השימוש בו להליך שלשמו הוכן. ועדיין, מה שנכתב בו משפיע על ההחלטה. לכן כדאי לא לדבר על עובדות התיק לפני שמתייעצים עם עורך הדין.
בן המשפחה שלי מכחיש. האם הוא יכול לקבל תסקיר חיובי?
בשלב המעצר כן, אם הוא משתף פעולה ויש חלופה ראויה. אחרי הרשעה זה קשה יותר, כי נטילת אחריות היא חלק מרכזי בהערכת השיקום. זו הכרעה טקטית שצריך לעשות עם עורך הדין.
לסיכום: התסקיר נבנה לאורך כל הדרך
תסקיר שירות מבחן אינו פגישה אחת. הוא תמונה שנבנית לאורך כל התיק, החל מהמפגש הראשון בשלב המעצר, דרך ההתמדה בתנאים ובטיפול, ועד התסקיר לעונש. בשלב המעצר השאלה היא אם יש חלופה בטוחה, ובשלב העונש היא אם יש סיכוי של ממש לשיקום שמצדיק עונש מקל, לפי תיקון 113.
לבני המשפחה יש תפקיד אמיתי: כמפקחים, כתומכים וכחלק מהתוכנית. ההחלטות הרגישות, כמו מה לומר על העבירה, אם לבקש תסקיר ומתי לבקש יציאה לעבודה, צריכות להתקבל מראש. לייעוץ לפני פגישה בשירות המבחן או לפני דיון בתסקיר, צרו קשר עם משרד עו"ד ציון אבנילוב. אין באמור הבטחה לתוצאה.