היסוד הנפשי הוא הצד המחשבתי של העבירה: מה ידע הנאשם, למה התכוון ומה צפה. בעבירה שלא הושלמה השאלה הזאת חשובה במיוחד, כי אין תוצאה שמעידה על המעשה. החוק דורש כאן רף גבוה יותר מהרגיל. במאמר נסביר מהו היסוד הנפשי בעבירת הניסיון, מתי צפייה של התוצאה מספיקה, מה נדרש לגבי הנסיבות ומה המשמעות בתיק פלילי.
השאלה מתי מעשה עובר משלב ההכנה לשלב הניסיון שייכת ליסוד העובדתי, ולא נתמקד בה כאן. נתמקד בדרישה המחשבתית בלבד.
מה קובע החוק לגבי היסוד הנפשי בעבירת הניסיון?
סעיף 25 לחוק העונשין קובע: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". המילים "במטרה לבצעה" הן הלב של הדרישה הנפשית. לא די שהנאשם עשה מעשה מסוכן. צריך להוכיח שהוא חתר להשלים את העבירה.
בית המשפט העליון תיאר זאת כך בע"פ 1599/08 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (פס' 40 לפסק דינו של השופט מלצר): המחשבה הנדרשת לניסיון היא המחשבה הדרושה לעבירה המושלמת, בצירוף מטרה לבצע אותה עבירה. כלומר, יש שתי שכבות:
- השכבה הבסיסית: כל מה שהעבירה המושלמת דורשת, למשל מודעות לטיב המעשה ולנסיבות.
- השכבה הנוספת: מטרה להשלים את העבירה. זו התוספת שמבדילה ניסיון מעבירה שהושלמה.
למה בניסיון לעבירת תוצאה נדרשת כוונה ולא די בפזיזות?
יש הבחנה בין עבירות התנהגות לבין עבירות תוצאה. עבירת תוצאה דורשת שתיגרם תוצאה מסוימת, כמו חבלה או מוות. בעבירת התנהגות די במעשה עצמו. למשל, בעבירת תקיפה סתם די בכך שאדם תקף אחר, גם אם לא נגרם נזק.
רוב העבירות דורשות מחשבה פלילית, כלומר מודעות לטיב ההתנהגות, לנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה. לפי סעיף 20(א) לחוק העונשין, כלפי התוצאה די בדרך כלל בפזיזות: אדישות לתוצאה, או קלות דעת שבה הנאשם לקח סיכון בלתי סביר וקיווה שהתוצאה לא תתרחש.
בניסיון המצב שונה. כיוון שסעיף 25 דורש "מטרה", פזיזות כלפי התוצאה אינה מספיקה. נניח שאדם זורק אבן לעבר קבוצת אנשים ומבין שהיא עלולה לפצוע מישהו. אם האבן פוגעת ונגרמת חבלה, ייתכן שאדישות תספיק כדי להרשיע בעבירה שהושלמה. אם האבן מחטיאה, הרשעה בניסיון לגרום חבלה תדרוש הוכחה שהוא חתר לפגוע, או צפה פגיעה כקרובה לוודאי.
מה ההצדקה לדרישה המחמירה?
- איזון בין היסודות: בניסיון מוותרים על הוכחת התוצאה. הדרישה למטרה מפצה על החסר ביסוד העובדתי.
- צמצום ההפללה: בלי דרישה כזו, כל מעשה מסוכן שלא הסתיים בנזק היה עלול להפוך לניסיון. הדרישה מגבילה את האחריות למי שבאמת חתר לבצע עבירה.
בחלק משיטות המשפט בעולם מסתפקים בניסיון באותה רמה מחשבתית שנדרשת לעבירה המושלמת. בישראל, לשון סעיף 25 מחייבת מטרה.
האם צפייה של התוצאה כקרובה לוודאי מספיקה בניסיון?
סעיף 20(ב) לחוק העונשין קובע: "ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן". זו הלכת הצפיות. לפי הלכת לוינשטיין, הלכת הצפיות חלה גם על עבירת הניסיון, ובאותו עניין הדבר נאמר לגבי ניסיון לרצח.
המשמעות המעשית: מי שלא רצה בתוצאה, אבל ידע שהיא כמעט ודאית, עשוי להיחשב כמי שפעל במטרה. לעומת זאת, אדישות או צפייה של סיכון ממשי בלבד אינן מספיקות. הצפייה נבחנת לפי מה שהנאשם עצמו צפה, ולא לפי מה שאדם סביר היה צופה.
מה נדרש לגבי הנסיבות של העבירה?
יש עבירות שכוללות נסיבה, כמו "ללא הסכמה" בעבירת אינוס. המנסה צריך להיות מודע לקיום הנסיבה. בניסיון לאינוס, למשל, צריך להוכיח שהנאשם ידע שאין הסכמה.
מתי עצימת עיניים שקולה למודעות?
סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין קובע שמי שחשד באפשרות קיום הנסיבות ונמנע מלברר אותן ייחשב כמי שהיה מודע להן. הכלל הזה חל גם בניסיון. בפסק הדין בעניין בן אבו קבע השופט רובינשטיין כי עצימת עיניים עשויה להספיק כנדרש להרשעה בעבירת ניסיון, גם במקרים של ניסיון לא צליח.
לדוגמה, אדם שחשד שהחבילה שהוא מעביר מכילה סם ונמנע מלבדוק, עשוי להיחשב כמי שידע. זאת גם אם התברר בדיעבד שלא היה בה סם, כל עוד מתקיימים יתר רכיבי הניסיון.
ומה לגבי נסיבה שתתקיים רק בעתיד?
לפעמים הנסיבה אמורה להתקיים רק בעת ביצוע העבירה. למשל, העלבת עובד ציבור "בשעת מילוי תפקידו" (סעיף 288 לחוק העונשין). במקרה כזה צריך להראות שהנאשם האמין שבמועד הביצוע הנסיבה תתקיים בפועל.
נחקרתם או קיבלתם כתב אישום בעבירת ניסיון? שאלת המטרה היא לעיתים קרובות הנקודה החלשה בראיות התביעה. לייעוץ ראשוני עם עו"ד ציון אבנילוב, צרו קשר עם המשרד.
מה קורה כשהעבירה המושלמת דורשת מטרה מיוחדת?
יש עבירות שדורשות כבר בגרסתן המושלמת מטרה מיוחדת. כך בגניבה: לפי סעיף 383 לחוק העונשין נדרשת כוונה לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע. מטרה כזו נדרשת גם בניסיון לאותה עבירה. אין הצדקה לוותר עליה רק משום שהעבירה לא הושלמה.
גם בעבירות התנהגות, שאין בהן תוצאה, הניסיון דורש מטרה להשלים את ההתנהגות האסורה. מי שנתפס כשידו בכיס של אחר יורשע בניסיון גניבה רק אם הוכח שהתכוון ליטול ולשאת את החפץ, ולשלול אותו מבעליו.
איך מוכיחים את המטרה בבית המשפט?
מחשבתו של אדם אינה גלויה, ולכן בית המשפט מסיק אותה מהנסיבות. בין היתר נבחנים:
- אופי המעשה והאמצעי שבו השתמש הנאשם;
- האזור בגוף שאליו כוון המעשה, במקרים של אלימות;
- התבטאויות לפני האירוע ואחריו;
- תכנון מוקדם, הכנת כלים או מעקב אחר הקורבן;
- התנהגות מיד לאחר האירוע.
הפסיקה מכירה גם ב"חזקת הכוונה": חזקה עובדתית שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. זו חזקה שניתן לסתור. הסבר סביר של הנאשם, או נסיבות שמעידות על בלבול, פאניקה או שכרות, עשויים לעורר ספק.
דוגמה מהפסיקה: בע"פ 3546/19 עודה נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון הרשעה בניסיון לרצח, אף שלא נורתה ירייה לעבר הנפגע. הנאשם רדף אחריו עם אקדח שלוף, מיד לאחר שירה באביו. בית המשפט בחן את המעשה לפי מבחן החד-משמעות ומבחן הקרבה המספקת.
מה העונש על ניסיון ומתי אפשר להשתחרר מאחריות?
- עונש מרבי זהה: לפי סעיף 34ד לחוק העונשין, הדין החל על העבירה המושלמת חל גם על ניסיון. לכן העונש המרבי זהה.
- בלי עונש חובה או מינימום: לפי סעיף 27, עונש חובה או עונש מזערי שנקבעו לעבירה אינם חלים על ניסיון לבצע אותה.
- אין ניסיון לחטא: לפי סעיף 34ג, ניסיון לעבירה שהיא חטא אינו בר עונש.
- פטור עקב חרטה: לפי סעיף 28, מי שחדל מהשלמת המעשה מרצונו ומתוך חרטה, או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאה, לא יישא באחריות לניסיון. האחריות לעבירה אחרת שכבר הושלמה נשארת.
שאלות נפוצות על היסוד הנפשי בעבירת הניסיון
האם אפשר להרשיע בניסיון כשהנאשם היה רק פזיז?
ככלל לא. סעיף 25 דורש מטרה לבצע את העבירה. פזיזות כלפי התוצאה, כלומר אדישות או קלות דעת, אינה מספיקה. החריג הוא צפייה של התוצאה כקרובה לוודאי, שנחשבת כמטרה לפי סעיף 20(ב).
האם עצימת עיניים מספיקה בעבירת ניסיון?
לגבי נסיבות העבירה, כן. מי שחשד בקיום נסיבה ונמנע מלברר אותה ייחשב כמי שהיה מודע לה. הכלל קבוע בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.
האם העונש על ניסיון נמוך מהעונש על העבירה המושלמת?
העונש המרבי זהה. עם זאת, עונש חובה או עונש מינימום אינם חלים על ניסיון. בפועל, בית המשפט שוקל בגזירת הדין גם את העובדה שהעבירה לא הושלמה.
מה ההבדל בין ניסיון לבין מעשה הכנה?
זו שאלה של היסוד העובדתי. מעשה הכנה בלבד אינו עבירה, אלא אם החוק קבע אחרת. ניסיון מתחיל כשהמעשה חצה את שלב ההכנה.
אם הנאשם התחרט והפסיק, האם הוא פטור?
ייתכן. סעיף 28 פוטר מאחריות לניסיון מי שהוכיח שחדל מרצונו ומתוך חרטה, או מנע את התוצאה. הפסקה בגלל הגעת המשטרה או פחד מתפיסה אינה חרטה במובן הזה.
מה כדאי לעשות אם אתם מואשמים בניסיון?
בעבירות ניסיון התביעה צריכה להוכיח מטרה, ולא רק מעשה מסוכן. לכן ההגנה בוחנת בקפידה את הראיות לגבי מה שהנאשם רצה וצפה. לפעמים ההבדל הוא בין הרשעה בניסיון לבין הרשעה בעבירה קלה יותר או זיכוי.
לייעוץ בתיק של עבירת ניסיון, צרו קשר עם משרדו של עו"ד ציון אבנילוב. נבחן את חומר הראיות ונסביר את האפשרויות שעומדות בפניכם.