דוקטרינת עצימת עיניים – מה קורה שאדם חושד בעבירה ונמנע מלבררה

עקרון המודעות הוא אחד מהיסודות המרכזיים ביסוד הנפשי בדין הפלילי. נקודת המוצא היא שלא ניתן להרשיע אדם ללא מחשבה פלילית. החוק דורש לרוב קיומה של מודעות ברורה ליסודות העבירה, כפי שמוגדר בסעיף 20(א) לחוק העונשין, הכוללת את המודעות לטיב המעשה, לנסיבות, ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה. אך במקרים שבהם אדם חושד שקיימת נסיבה פלילית אך לא בטוח בכך, ועולה בליבו ספק, הדין מחייב בירור של אותו חשד. דוקטרינת עצימת העיניים נועדה לטפל במצבים אלו: היא מאפשרת להרשיע אדם בעבירה של מחשבה פלילית גם אם לא התקיימה מודעות ודאית, אלא הסתפקות בחשד, במידה ולא ננקטו צעדים לברר את החשד.

מהי עצימת עיניים?

עצימת עיניים היא מצב בו אדם מודע לחשד שקיימת נסיבה פלילית אך מתעלם מכך בכוונה, ובכך מעדיף "לעצום עיניו" כדי להמשיך לפעול תוך הימנעות מבירור החשד. בכך, הופכת עצימת העיניים לתחליף מהותי למודעות וודאית על פי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, אשר קובע כי "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".

דוגמאות לעקרון עצימת עיניים

1. תקיפה ללא הסכמה: נניח שרופא מחליט לתת למטופל זריקה לאחר שהמטופל עונה לו בתשובה מעורפלת. הרופא, מתוך ספק וחוסר וודאות, מחליט להמשיך ולבצע את הפעולה מבלי להבהיר את התשובה. מאוחר יותר מסתבר כי המטופל לא הסכים. במקרה זה, מאחר והיה לרופא חשד באשר להיעדר הסכמה ולא בירר זאת, הוא ייחשב כמי שפעל במודעות לכך שאין הסכמה, ועל כן עשוי להיחשב כמי שביצע עבירה של תקיפה.
2. כליאת אדם: בעבירה של כליאה שלא כדין, נדרש להוכיח כי הנאשם היה מודע לכך שהוא מונע מאדם את חופש התנועה. אם אדם נועל דלת אחת מתוך שתיים, מתוך ספק אם הדלת השנייה פתוחה, והוא נוקט בפעולה מתוך החשד שהנעול בפנים ייכלא, הוא עשוי להיות מורשע בכליאה, מכיוון שהחליט לפעול על אף החשד שהאדם לא יוכל לצאת.

ההבדל בין טעות בעובדות לבין עצימת עיניים

דוקטרינת עצימת עיניים מתקיימת רק כאשר לאדם קיים חשד סובייקטיבי אמיתי לגבי נסיבות המקרה והוא בוחר במודע להימנע מבירורו. זאת בניגוד לטעות בעובדות, שבה אין חשד כלל במוחו של הנאשם, והוא סבור באופן כן שאין בעובדות כדי לקיים עבירה. לדוגמה, כאשר אדם רוכש חפץ יקר במחיר זול מאוד ואינו חושד כי מדובר בפריט גנוב, הוא עשוי להיות פטור מעבירה של קבלת נכס גנוב אם לא התקיים בו חשד שמדובר בפריט גנוב, גם אם האדם הסביר היה חושד.

עקרונות מרכזיים בדיני עצימת עיניים

1. החשד חייב להיות סובייקטיבי: כדי להפעיל את דוקטרינת עצימת העיניים, נדרש שהחשד יתקיים במוחו של הנאשם בעת המעשה. אם אין לנאשם חשד או ספק פנימי, אין תחולה לדוקטרינה זו, גם אם האדם הסביר היה עשוי לחשוד.
2. אין צורך בהסתברות גבוהה: לא משנה כמה גבוהה ההסתברות לכך שהנסיבה מתקיימת; די בכך שהנאשם חשד בקיום הנסיבה כדי להפעיל את דין עצימת העיניים. בכך מתייחסים לחשד עצמו כאל מודעות מספקת לנסיבה.
3. אין חשיבות לסיבה לאי-הבירור: הסיבה לאי-הבירור אינה פוטרת את הנאשם. אם אדם חשד ולא נקט צעדים לבירור החשד, הוא ייחשב כמי שהתעלם ממנו במודע, בין אם זה בשל חוסר רצון להשקיע משאבים בבירור, בשל פחד מתוצאותיו, או מתוך תקווה ש"הכל יהיה בסדר".
4. חובה לבירור החשד כאשר מתעורר ספק: על הנאשם להימנע מפעולה כאשר מתעורר חשד עד שיוכל לאמת את הספק. לשון החוק מניחה שאם מתעורר חשד, יש צורך לבררו. במידה ולא ניתן לברר את החשד כלל (למשל, כאשר הדבר דורש משאבים בלתי סבירים או אמצעים שאינם זמינים), קיימת מחלוקת: לפי גישה אחת, החוק אינו חל במקרים כאלו, אך לפי גישה אחרת, הדוקטרינה תחול על כל חשד קיים ותפגע בסבירות פעולתו.

דוגמאות להחלת דוקטרינת עצימת עיניים

1. קבלת נכס גנוב: נניח שאדם רכש פריט יקר במחיר נמוך בהרבה מערכו הרגיל, ונמנע מלשאול את המוכר אם מדובר בנכס חוקי. אם עלה בו חשד לגבי טיב הפריט והוא בחר שלא לבדוק את מקורו, ייחשב הדבר כעצימת עיניים.
2. שימוש במסמך חשוד: אדם משתמש במסמך רשמי מסוים לצורך קבלת הטבה, על אף חשדו שהמסמך מזויף. במידה ולא נקט צעדים לבדוק את אמינות המסמך, למרות החשד, הוא עלול להיות מורשע בשימוש במסמך מזויף גם אם לא ידע זאת בוודאות.

סיכום

דוקטרינת עצימת עיניים מהווה כלי עקרוני ומרכזי באכיפת עבירות המבוססות על חשד סובייקטיבי, הנותן מענה למקרים בהם הנאשם חשד בקיום נסיבה פלילית אך בחר להתעלם ממנה. בכך מבקשת הדוקטרינה למנוע מהאדם לבחור באי-ידיעה מכוונת על מנת להתחמק מאחריות, מתוך הכרה בחשיבות בירור הספק באופן אחראי והוגן.